דב (ברוניסלב) לוין

 

לוין נולד בכ"ה בתשרי תרס"ז בעיירה וייניאווה (Wieniawa) שבפולין (כיום חלק מהעיר לובלין) לשרה לבית פאבריקאנט ולשמואל מרדכי לוין. בגיל שנתיים עברה המשפחה לוורשה.

בשנת 1921 הצטרף לוין לתנועת "מכבי" והתחרה מטעמה במכביה באגרוף ובחתירה.

למד בבית ספר יהודי, וב-1924 סיים את לימודיו בגימנסיה "אסכולה" בוורשה. בין השנים 1925–1926 שירת שירות חובה צבאי בצבא הפולני.

בין השנים 1926–1928 למד שלוש שנים בבית ספר גבוה לכלכלה. בתקופה זו היה פעיל באגודות אקדמיות כגון "זיאלי" (אגודה יהודית אקדמית לספורט) ו"זאקמיק" (אגודה אקדמית של חובבי ידיעת הארץ), שאותה ייסד.

עוד בהיותו סטודנט קירב אותו אביו לעסקי התעשייה, וב-1929 קיבל אותו כמנהל שותף למפעלים המשפחתיים – מפעל למוצרי עור ובית חרושת לחפצי מתכת בשם A. Ewelinski & S. Lewin (אוולינסקי לוין ובניו), שעסק בציפויים ויציקות מתכת של גביעים, מדליות ופסלונים.

באותם ימים התעניין דב בפעולות המסחר פולין–ארץ ישראל, והגיע לארץ ישראל במסגרת נסיעה שאורגנה למנהלי מפעלים למצרים וישראל במרץ 1932, כאשר חזר לפולין צורף לסוכנות היהודית מטעם הלא-ציונים בוורשה, כמומחה לתחום בעלי בתי-חרושת זעירים (בראש הוועדה עמד ליאון לויטה), וכפעיל עלייה של המעמד הבינוני.

 

באקדמיה שבה למד למדו גם יהודים וגם נוצרים, ולעיתים היו בה גילויים של אנטישמיות. במרץ 1932 התנפלו עליו בריונים והכו אותו עד שאיבד את הכרתו. לאור זאת קיבל החלטה כי מקומו אינו בפולין כי אם בארץ ישראל. אביו ניסה לשכנעו לחזור בו מהחלטתו, אולם הדבר לא עלה בידו.

בנובמבר 1932 עלה דב ארצה והתיישב בתל אביב, שם יסד בית חרושת למנורות חשמליות בשם "לייט", חברת "כלכלה" לסחר חליפין בין פולין וארץ ישראל ובית חרושת "הכיסא" לרהיטים כפופים (בעזרת מומחים פולניים), שהיה השני בגודלו בארץ.

בערב פסח ב-10 באפריל 1933, בגיל 27, נישא לשפרה בת יוסף יוטשנקה (Jutrzenka) מהעיר קיילצה שבפולין במשרד אגודת ישראל בת"א, לחתונה הגיע שמואל אביו לביקור בארץ ישראל, אך בגמר החתונה חזר לפולין (שם נספה בשואה).

לאור ניסיונו כשייט ב"מכבי וורשה", בשנת 1935 היה ממייסדי מועדון השייטים תל אביב (תעודת חבר מספר #36), וקיבל בו מינוי של מזכיר כבוד. המועדון נוהל באותם ימים על ידי עמנואל טובים, וא.ז. הופין. במסגרת המועדון עסק בעיקר בשיט מפרשיות.

בין השנים 1935–1936 שימש כמפקח מטעם בנק PKO הפולני ומנהל מחלקת הביטוח של הבנק. באותה תקופה שימש גם כסוכן קונסולרי של פולין בקפריסין.

ב-1936 החל להתעניין בקפריסין, וניסה ליזום יישובם של 200 אלף יהודים (מפליטי גרמניה) בקפריסין לתקופת מעבר עד שיוכלו לעלות ארצה וזאת בעקבות המנדט הבריטי שהגביל את רישיונות העלייה שניתנו ליהודים. בתקופה זו ביקר פעמים רבות בקפריסין, והתיידד עם ואנשי שלטון קפריסאיים. ממשלת פולין אף עמדה למנותו לקונסול בקפריסין (בתנאי שיתנצר) אולם לאור סירובו להתנצר והתגברות האנטישמיות בפולין תוכניות אלו לא יצאו אל הפועל.

ב-1937 עזר ביסוד הקו האווירי הפולני לוט פוליש איירליינס (LOT) בין וורשה ללוד.

באותה תקופה ייצג פירמות זרות (מפולניה, צרפת, הולנד, הונגריה, ושווייץ) בארץ ישראל מהתחומים הבאים: חמרי מזון (פולניים), אורז ומכשירים לכיבוי אש (הולנדיים), יוטה (מבלגיה), סחורות פרמצטיות.

בין השנים 1932 ל-1939 נסע 16 פעמים לפולין לנסיעות עסקיות. בביקורים אלו אף ביקר את משפחתו. אולם ביקורים אלו נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. באותה שנה הספיק לבקר את אביו ואף ניסה לשכנעו לעלות לישראל אך ללא הצלחה. דב יצא מפולין באחת מהטיסות האחרונות שיצאו ממנה. משפחתו לא רצתה לעזוב את פולין (אפילו אחיו הציוני – יוסף) כמו יהודים רבים אחרים, כי האמינו שהמצב ישתפר וכן פחדו לאבד את כל רכושם ועסקיהם אם יעזבו את פולין.

בראשית מלחמת העולם השנייה הוזמן על ידי מנהלי חברת "מסחר ותעשייה" לארגן ולנהל את תערוכת המשק העברי לשעת מצור שעמדה להתקיים במגרשי התערוכה של יריד המזרח בהנהלתם של אלכסנדר עזר יבזרוב, אברהם אידלסון ושלמה יפה, אך התוכנית לא יצאה לפועל בגלל כניסת איטליה למלחמה.

ממאי 1940 ועד 1945 שירת במשרד המלחמה הבריטי בארץ כמומחה לענייני כלכלה (עבירות כלכליות, תקנות חרום וכו'). באותה תקופה שירת בהתנדבות, במסגרת הש"י (שרות הידיעות) של ה"ההגנה", במלחמה בריגול הגרמני. דב התמנה להיות הבודק הראשי במשרד הדואר הבריטי (צנזור), כך שהיה ביכולתו להכניס ולהוציא מכתבים משקי דואר בהתאם לרצון המחתרות: הגנה, לח"י ואצ"ל. איש הקשר שלו עם מפקד ההגנה באותם ימים (אליהו גולומב) היה שמחה אבן זוהר (מפקד יחידת ה"גדעונים") מי שהיה מאוחר יותר מזכיר ועד הפועל.

באפריל 1945 עזר למנהלי "מסחר ותעשייה" (אלכסנדר עזר יבזרוב, ואברהם אידלסון) בהוצאת הקטלוג הממשלתי וניהל את תערוכת הבולים הראשונה בארץ, בשם "פילא". התערוכה התקיימה בתל אביב (8 באפריל עד 11 באפריל 1945). ביום פתיחת התערוכה התפרסמה בעיתון "הפלשתיין פוסט" הידיעה הבאה: תערוכת הבולים של פלשתינה "פילא 1945" תיפתח היום. כמו כן בשנה זו הצטרף לחברת המו"לות "דפוס ופרסום" של אידלסון ויברזוב.

ב-1938 יסד את אגודת "עזרה הדדית" לביטוח הדדי של אזרחיים, ובו בזמן ניסה לארגן את כל הגופים הכלכליים האזרחיים בחזית התגוננות אחידה.

דב הוא היה בין ראשוני מפקדי מחוז צפון תל אביב המשמר האזרחי (שלישו של המפקד הראשי חיים הלפרין). בשנת 1948 בעת מלחמת העצמאות הודיעו לו על נפילת שתי פצצות, האחת התפוצצה והשנייה לא. דב הגיע למקום, פיזר את הקהל ונכנס לבניין. הוא מצא את הפצצה בקומה השלישית. ללא פחד הוריד אותה בידיו והוציאה מהבניין וקרא לחבלנים לפוצצה. הפצצה נוטרלה ללא נזק לבניין או פגיעה באנשים.

דב היה פעיל בחיים הציבוריים כחבר ועד אגודת חברי "מכבי" וורשה בארץ, היה פעיל בהתאחדות עולי פולין (1932–1935), חבר הנהלת "אוצר המעמד הבינוני".

דב היה אח בלשכת "ברקאי" של הבונים החופשיים מאז 21 במרץ 1933. בינואר 1952 נבחר לנשיא הלשכה עד 1953. ובשנת 1981 לנשיא כבוד לאורך ימים של לשכת "ברקאי".

ביולי 1963 התמנה כנציג המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית לקנדה, וכנציג מחלקת העלייה למחוז אונטריו שבקנדה. הוא כיהן בתפקידים אלה עד שנת 1965.

ב-1967 נבחר כנשיא לשכת יצחק ילין של בני ברית, בתפקיד זה כיהן עד סוף 1969.

עד 1977 ניהל את המרכז לגמילות חסדים של הסוכנות היהודית.

 

בסוף פברואר 1948, בהיותו בעל משרד פרסום ותעמולה, הוזמן לנהל את עסקי העיתון היומי "ידיעות אחרונות", ואחר כך גם את השבועון "לאשה" (בתפקיד זה כיהן עד סוף 1953). דב היה חבר אגודת העיתונים היומיים, וועדת הביקורת שלה. כמו כן בשנה זו ניהל את השבועון "לאורור".

במסגרת ניהול שבועון "לאשה", היה שופט בתחרויות מלכת היופי של ישראל בשנים 1952, ו-1953, וכן תחרויות ספורט שונות.

בשנת 1951 יסד את ארגון "שדיר" (שבועונים, דו-שבועיים, ירחונים ורבעוניים), כמו כן פרסם מאמרים כלכליים ב"נאש פשגלונד" הפולני, ב"הארץ", "פלסטיין אילוסטרייטד ניוס", בירחון "ארץ ישראל והמזרח הקרוב" (בפולנית) ועוד.

ב-1954 הקים ירחון "לגבר" שאחר כך שינה שמו ל"תבל". באותה תקופה ארגן את המול"ים של העיתונות הפריודית בישראל. וב-1956 נבחר כסגן נשיא עולמי של הפדרציה הבינלאומית של העיתונות הפריודית בקונגרס בקופנהגן. באוקטובר 1962 בפריז נבחר שוב במושב אונסק"ו בפריז כסגן נשיא עולמי של הפדרציה הבינלאומית של העיתונות הפריודית

ב-1958 הוא ניהל את עיתון "הבוקר" וערך את המוספים הכלכליים הבינלאומיים של העיתון.

בשנת 1963 נבחר כנשיא כבוד של אגודת המו"לים של העיתונות התקופתית "סיכעת" בישראל.

כמו כן ביהן כעורך הכלכלי של השבועון "יידשע צייטונג" ביידיש.

ב-1967 נבחר למועצת איגוד העורכים של כתבי העת בישראל.

דב לוין דבר שבע שפות: עברית, גרמנית, פולנית, אנגלית, יידיש, רוסית וצרפתית.

לדב ושפרה לוין היה בן יחיד יוסף לוין, אשר זכה בשנת 1986 בפרס ביטחון ישראל.

דב נפטר ב-8 בדצמבר 1986 בגיל 80 בבית חולים איכילוב, ונקבר בבית העלמין בחולון.