גרטרוד שטיין
גרטרוד שטיין (באנגלית: Gertrude Stein; 3 בפברואר 1874 – 27 ביולי 1946) הייתה סופרת יהודייה-אמריקאית, שחיה רוב חייה בפריז ונמנתה עם מובילי המודרניזם בספרות ובאמנות.
 | |
| שטיין, 1935. צלם: קארל ואן וכטן | |
| לידה |
3 בפברואר 1874 אלגני, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1946 (בגיל 72) ניי-סיר-סן, צרפת |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
מכללת רדקליף, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת הרווארד, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, תיכון אוקלנד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| זרם ספרותי |
ספרות מודרניסטית, מודרניזם |
| יצירות בולטות |
Three Lives, האוטוביוגרפיה של אליס ב' טוקלאס, Everybody's Autobiography, Four Saints in Three Acts, Tender Buttons, The Making of Americans, Doctor Faustus Lights the Lights |
| בן או בת זוג |
אליס ב. טוקלאס |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים
עריכהשטיין נולדה באלגני שבפנסילבניה למשפחה יהודית אמידה ממוצא גרמני. היא למדה במכללת רדקליף לאמנות בקיימברידג' שבמסצ'וסטס. שם עודד אותה אחד ממוריה, הפסיכולוג ויליאם ג'יימס, לפתח את טכניקת הכתיבה האוטומטית של זרם התודעה, שבה עשתה שימוש כל חייה. בכתיבה זו נעשה ניסיון לתת עדיפות לתת-מודע על פני המודע.
בעידודו של ג'יימס פנתה שטיין ללימודי רפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אך לא סיימה את לימודיה. ב-1903 נסעה לפריז, עם אחיה ליאו שטיין, והשתקעה שם. ב-1907 הכירה שטיין את אליס ב. טוקלאס, והתגוררה עמה עד מותה. החל משנות העשרים ניהלה גרטרוד שטיין בביתה סלון אמנות וספרות בעל מוניטין רב. התארחו אצלה גדולי האמנים והסופרים של התקופה: פבלו פיקאסו, עזרא פאונד, אנרי מאטיס, ארנסט המינגוויי וסקוט פיצג'רלד. בהדרגה הפכה שטיין למין גורו עבור חבורת האמנים אותם כינתה "הדור האבוד", כינוי שהפך למטבע לשון לתיאור דור הצעירים האמריקאים שחיו בזמן מלחמת העולם הראשונה ולאחריה.[1]
בהשפעת רעיונותיו של הפילוסוף היהודי אוסטרי אוטו ויינינגר בספרו "מין ואופי" גיבשה שטיין לעצמה זהות מגדרית גברית, אך בכתביה נמצאו גם התייחסויות רבות להיותה אישה לסבית. ב-1922 פרסמה את הסיפור "העלמה פר והעלמה סקין", ובו הופיעה ככל הנראה לראשונה בדפוס המילה "גיי" (gay) בהקשר הומוסקסואלי, אך נשמרה הדו-משמעות:[2]
They were ...gay, they learned little things that are things in being gay, ... they were quite regularly gay
למרות זאת שטיין מעולם לא חשפה במוצהר את נטיותיה המיניות.
ב-1933 פרסמה שטיין את האוטוביוגרפיה שלה "האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס" כאילו דרך עיני אהובתה, המספרת כביכול על חייה לצד גרטרוד שטיין. השתיים יצאו למסע הרצאות נרחב בארצות הברית שארך שנים אחדות, והתפרסמו ברחבי היבשת.
במאי 1934 הביעה דעתה במגזין "הניו-יורק טיימס" שאדולף היטלר ראוי לקבל פרס נובל לשלום: "אני אומרת שהיטלר צריך לקבל את פרס נובל לשלום, כי הוא מסיר את כל הגורמים לסכסוך ומאבק מגרמניה. על ידי גירוש היהודים והגורמים הדמוקרטיים והשמאליים, הוא מגרש את כל מה שתורם לפעילות. שזה אומר שלום... על ידי דיכוי יהודים... הוא מסיים מאבקים בגרמניה".[3][4] בנוסף לכך היא אף החתימה אישי ציבור על עצומה הקוראת להענקת הפרס להיטלר.[5] בשנת 1938 היא העירה על מוסוליני, היטלר, רוזוולט, סטלין וטרוצקי: "יש יותר מדי דמויות אב בזמן האחרון, ואין ספק לגבי זה, אבות הם מדכאים.".[6] ב-1940 היא שיבחה את המרשל פטן והשוותה אותו בגדולתו לג'ורג' וושינגטון. במשך כל תקופת השואה, המשיכה להתגורר בפריז, כאשר אזרחותה האמריקאית ופרסומה הרב, מגנים עליה.
כתיבתה של שטיין ייחודית מאוד ומתאפיינת בקוביזם, במשחקי מילים, בחזרה על הדברים ובהומור. אמירתה הנודעת ביותר "ורד הוא ורד הוא ורד הוא ורד" (Rose is a rose is a rose is a rose) הופיעה בשיר "אמילי הקדושה" שפרסמה ב-1922.
שטיין מתה מסרטן הקיבה בגיל 72. נקברה בפר לשז.
במהלך שנת 2011 הוצגה במוזיאון היהודי העכשווי בסן פרנסיסקו תערוכה המסכמת את חייה של שטיין ואת התפקיד המשמעותי שמילאה בעולם התרבותי והאמנותי של המאה ה-20.
מבחר מעבודותיה
עריכה- Three Lives (1909)
- Tender buttons: objects, food, rooms (1914)
- Four Saints in Three Acts (libertto by Gertrude Stein, 1929)
- The Autobiography of Alice B. Toklas (1933)
- Everybody's Autobiography (1937)
- Doctor Faustus Lights the Lights (1938)
- Paris France (1940)
ספריה בעברית
עריכה- האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס, תרגום מרטין הררי, זמורה ביתן, 1986
- שלוש נשים, תרגום טובה שגיא, אסטרולוג, 1995
- פריז צרפת, תרגום עידית שורר, אחרית דבר ד"ר אורלי לובין, סדרת ושתי, רסלינג, 2005
- שירה ודקדוק (שתי הרצאות), תרגום עמית בן עמי, סדרת דרש, דחק, 2021
לקריאה נוספת
עריכה- Janet Malcolm, Two Lives: Gertrude and Alice, Yale University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
- Edward Burns (ed.), The Letters of Gertrude Stein and Carl Van Vechten, 1913-1946, Columbia University Press, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
- Karen Leick, Gertrude Stein and the Making of an American Celebrity, Taylor and Francis, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
- Hannah Roche, The Outside Thing: Modernist Lesbian Romance, Columbia University Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכהגרטרוד שטיין, ברשת החברתית Goodreads
- עולמה של גרטרוד שטיין
- אורלי לובין, מתוך אחרית הדבר של "פריז צרפת", אתר רסלינג
- לינדה סימון, גרטרוד שטיין, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- אריאלה בנקיר, ארוחת ערב עם מאטיס, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על גרטרוד שטיין, 15 במאי 2012
- עופרה עופר אורן, האישה ששינתה את משמעותה של המילה GAY, בבלוג "סופרת ספרים", 11 באוקטובר 2015
- גרטרוד שטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אושי דרמן, הסופרת היהודייה פורצת הדרך שהמציאה את המונח GAY, בלוג באתר בית התפוצות, יוני 2021
- כתבי גרטרוד שטיין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- גרטרוד שטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
גרטרוד שטיין (1874-1946), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Mellow, James R. 1992, a life without consequences, p.308. Houghton Mifflin. או בהקדשה לספרו של ארנסט המינגוויי, "וזרח השמש".
- ^ Martha E. Stone, Sept–Oct, 2002. Who were Miss Furr and Miss Skeene?, The Gay & Lesbian Review Worldwide.
- ^ Lansing Warren, Gertrude Stein views life and politics, New York Times Magazine, May 6, 1934
- ^ Ali Tariq, The ignoble Nobel. The Guardian (London). December 7, 2002.
- ^ Scene4 Magazine | letters to the editor
- ^ Blackmer, Corrine E. (1995). "Gertrude Stein". In Claude J. Summers. The Gay and Lesbian Literary Heritage. ISBN 0-8050-5009-4 a b c d e