באקו

ישנה הנחה שמקור השם באקו הוא במילה הפרסית "באח קו" (הר האלוהים). לפי סברה אחרת, מקור השם הוא במילה הפרסית "באד כובה" (מוכה הרוחות, باد کوبه), שם המתאר את הרוחות החזקות הנושבות באזור כתוצאה ממפגש בין רוח צפונית קרה מהים הכספי (Khazri) ורוח דרומית חמה (Gilavar) ומכאן כינויה "עיר הרוחות".

במקום שבו נמצאת באקו, קיים יישוב החל מהאלף הראשון לפני הספירה. עדויות כתובות על יישוב במקום קיימות החל מהמאה השישית לספירה. בבאקו נמצא מקדש האש – מקדש בעל חשיבות רבה בדת זרטוסטרה, שהייתה נפוצה באזור עד אמצע המאה השישית. במשך רוב שנות קיומה הייתה באקו בשליטה פרסית. לאחר שרעידת אדמה החריבה את הערים שמאקה ושירואנשה במאה ה-12, הפך אשיטן הראשון את באקו לבירת האזור. בשנת 1501, צר על העיר השאה הפרסי אסמאעיל הראשון. בגלל התנגדותם העזה של התושבים, הצליח לכבוש את העיר רק לאחר שהרס את חומותיה.

יורשו של איסמעיל טחמסיב, צירף את באקו סופית לפרס וסילק את שושלת שירוונשה מהשלטון. בשנת 1723 כבשו הרוסים את באקו בפעם הראשונה, ואלה התחילו להפיק נפט משדותיה הרבים כמעט מיד, אך ב-1735, בעקבות הסכם גנג'ה, נאלצו הרוסים לסגת. האימפריה הפרסית התחילה להתפרק לאחר מותו של נדיר שאה, ובבאקו הוכרזה הקמת חאנת באקו העצמאית, שבראשה עמד מירזה מוחמד חאן. בשנת 1795 לאחר תהפוכת השלטון בפרס ועליית בית קאג'אר, הגיעו הפרסים שוב, לפי פקודתו של השאה אגה מוחמד חאן, והרסו את באקו ואת חאנת באקו.

הרוסים שראו את חולשת פרס החלו בתוכנית כיבוש הקווקז מפרס, ואחר כך גם מטורקיה. ב-1796 הגיע הצבא הרוסי לבאקו, לפי הוראה מיקטרינה השנייה בשנתה האחרונה בפיקודו של ולריאן זובוב, וכבש אותה. הצאר פאבל, שעלה לשלטון באותה שנה, התנגד לתוקפנות כלפי פרס ופקד על הצבא לסגת ב-1797. לאחר שעלה אלכסנדר הראשון לשלטון ברוסיה, חזר למדיניות סבתו ופקד על הצבא, בראשות פאבל ציציאנוב, להמשיך בכיבוש הקווקז ובאקו. ב-1806 נכנעה באקו ומושלה ברח לפרס, מאחר שבפעם הראשונה שבה דרשו ממנו הרוסים להיכנע ולמסור את מפתחות העיר, רימה אותם וציווה לרצוח את ציציאנוב. המלחמה הסתיימה בשנת 1813 ובמסגרת הסכם שנחתם העיר עברה לשליטה רוסית.

בין 1917 ל-1918 עברה באקו ידיים מספר פעמים, עד שהוכרזה ב-1918 כבירת הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן. ב-1920 הגיע הצבא האדום לעיר והכריח את תומכי העצמאות להיכנע, ובאקו הוכרזה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן.

בינואר 1990 אירעו בעיר מהומות המוניות. כדי להשיב את השליטה על העיר, הורה מיכאיל גורבצ'וב להכניס לתוכה כוחות צבא. במהלך מספר ימים נהרגו כמה מאות אזרחים מתושבי העיר.

בשנת 2000 הוכרזה העיר העתיקה של באקו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

העיר מחולקת לשלושה חלקים:

• העיר העתיקה (İçəri Şəhər - "העיר הפנימית") – שוכנת במרכזה של באקו ומוקפת חומה. ידועה במגדל העלמה (אנ') מן המאה ה-11 ובמסגד דג'ומה.
• העיר החדשה – נבנתה לאחר גילוי נפט באזור.
• העיר הסובייטית.

באקו היא עיר הבירה הנמוכה בעולם וגובהה 28 מטר מתחת לפני הים.

עיקר כלכלתה של באקו מתבססת על הנפט ומוצריו. החל מהמאה ה-8 היה ידוע על קיומו של נפט באזור, וכבר במאה ה-15 השתמשו בנפט לתאורה. שאיבת נפט מסחרית החלה בשנת 1872. עד סוף המאה ה-20 מוצו מרבית מרבצי הנפט של האזור.

באקו הגישה את מועמדותה לאירוח משחקי הקיץ האולימפיים במסגרת המכרזים האולימפיים ל-2016 ול-2020, אך לא הצליחה לעלות לשלבי הגמר של המכרזים.

באקו נבחרה לארח ב-2015 את הטורניר הראשון של משחקי אירופה, שמתקיים אחת ל-4 שנים בדומה לאולימפיאדה אך יהיה פתוח רק למדינות החברות בהתאחדויות הספורט באירופה.

באקו אירחה את אירוויזיון 2012.

באקו מארחת מדיי שנה את מרוץ הפורמולה 1 היוקרתי.

מגדל באקו הוא הבניין הגבוה בעיר ומגיע לגובה של 277 מטר.

 

"מגדלי הלהבה" הם המגדלים המפורסמים ביותר בעיר. שלושת המגדלים מעוצבים בצורת להבות, ומוארים בלילות בתאורה צבעונית, מתחלפת ומיוחדת המופעלת על ידי מחשבים.

  ערך מורחב – הרכבת התחתית של באקו

הרכבת התחתית של באקו נפתחה לציבור ב-1967. מערכת הרכבות מורכבת משני קווים ארוכים קו אדום, וקו ירוק, ומשני קווים קצרים יותר - סגול וירוק בהיר^[2]. אורכם של הקווים 40.52 ק"מ. הרכבת התחתית של באקו עוצרת ב-38 תחנות. באפריל 2024 הסיעה הרכבת התחתית כ-20.5 מיליון נוסעים^[3]. כל המסלולים תת-קרקעיים. המטרו פעיל מ-6 בבוקר ועד חצות^[4] והוא מסיע מעל 600,000 נוסעים ביום^[5]. יש תחנת מטרו גם בכיכר ניזאמי, והיא קרובה מאוד לכניסה לעיר העתיקה. הנסיעה מצריכה רכישה מוקדמת של "כרטיס באקו" (Baki Kart). בכל כניסה לתחנת מטרו מוצבת מכונה אוטומטית לרכישת כרטיסי באקו^[6].

אוטובוסים ציבוריים - מערכת מסועפת של אוטובוסים ציבוריים מסיעה ברחובות באקו. גם לנסיעה ברוב האוטובוסים נחוץ "כרטיס באקו" (Baki Kart), אף לנסיעה אחת בודדת. כרטיסי באקו ניתנים לרכישה במכונות אוטומטיות הפזורות ברחבי העיר, ובמיוחד בסמוך לתחנות חשובות, ובכניסות לתחנות הרכבת התחתית.

מוניות - חלק מהמוניות בבאקו דומות בצורתן למוניות בלונדון. מוניות "רשמיות" צבועות בצבע סגול ולכן, הן נקראות "חצילים" בפי המקומיים^[7].

• שמורת גובוסטאן – שמורת טבע לאומית שיש בה מוצגים עתיקים, פטרוגליפים, וגם לועות געש בוציים.
• מקדש האש של באקו – אתשגאה של באקו (אנ') דמוי טירה המוקדש לאש, מזרם זרתוסטרה ההודי. בפריפריה.
• יאנר דג (Yanar Dagh) – הר האש/ארץ האש, או ההר הבוער. בפריפריה. בערת אש תמידית בצלע ההר.
• מרכז היידר אלייב – מוזיאון ומרכז פעילות גדול להנצחת הנשיא היידר אלייב.
• הטיילת של באקו (אנ') – טיילת ארוכה ומלאת פעילות ואטרקציות, על חוף הים הכספי.
• מסגד ביבי הייבאט – מסגד גדול, הכולל קבר של אחד מצאצאי מוחמד, מייסד האסלאם.
• העיר העתיקה ומגדל העלמה (אנ').
• מוזיאון השטיחים הלאומי של אזרבייג'ן – הוא מוזיאון לשטיחים אזריים מכל הסוגים, ובו גם מוצגי אומנות מסוגים אחרים, חרסים, כדים ועוד.

•  
  בניין הפרלמנט האזרי.
•  
  מוזיאון ניזאמי בבאקו.
•  
  "ונציה הקטנה" בבאקו, תעלות לשייט עם גונדולות.
•  
  מראה ליילי של באקו: מגדלי הלהבה באדום.
•  
  באקו בלילה, מגדלי הלהבה בצבע כחול.
•  
  מרכז היידר אלייב, לזכר הנשיא לשעבר. מבנה מודרני.

לבאקו 16 ערים תאומות:

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: באקו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: באקו

•   אתר האינטרנט הרשמי של באקו (באזרית)
• באקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלדד בק, מעושרת: באקו שלא הכרתם, באתר ynet, 24 בפברואר 2015
• רועי שושן‏, בין עבר סובייטי לקלאסיקה אירופית: ביקור בדיקטטורה הנאורה של אזרבייג'ן, באתר וואלה, 14 בינואר 2016
• רז ישראלי, באקו, אזרבייג'ן: הרפתקה בעולם אחר, באתר nrg‏, 17 בינואר 2016
• אור שקדי‏, באקו, אזרבייג'ן: כשמערב אסיה מקבל טוויסט מערבי, באתר וואלה, 28 באפריל 2019
• באקו, אזרבייג'ן: מידע רחב על עיר הבירה מהפורטל המקיף על אזרבייג'ן
•   באקו (אזרבייג'ן), דף שער בספרייה הלאומית

• העיר העתיקה של באקו
• מפרץ באקו