אראל סג"ל

סג"ל נולד בירושלים למשפחה דתית-לאומית. הוריו הם עורכי הדין נחמה וזלמן סג"ל^[1]. דודניו הם האחים ישראל סגל והרב דן סגל.

הוא למד בתיכון הימלפרב ובתיכון הרטמן בירושלים. בגיל 14 הוריו התגרשו, וכחלק ממרד נעורים הפך סג"ל לפעיל שמאל ויצא בשאלה^[2]. אחרי רצח יצחק רבין ומה שבעיני סג"ל נראה כ"עוינות ציבורית נגד הכיפות הסרוגות", חזר לשורות הימין ובעקבות פציעתו הקשה של אביו בתאונת דרכים החל סג"ל בתהליך של חזרה בתשובה^[2], שהתחזק עוד יותר בעקבות תוכנית ההתנתקות ומות אביו. אחרי פינוי עמונה החל סג"ל לחבוש כיפה לראשו^[2].

ב-1988 התגייס לצה"ל, ושירת כלוחם בחטיבת גולני^[3]. בהמשך היה מדריך בגדוד 17^[4] ולבסוף שירת במרפאת בה"ד 3. לאחר שירותו הצבאי עבד כמאבטח בסימטאות הרובע המוסלמי בירושלים, ותקופה מסוימת עבד בשירות הובלות בניו יורק. סיים לימודי קולנוע ב"קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות".

בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפרסם סג"ל בזכות טורו ההומוריסטי "אופנת סג"ל". בתחילה עסקו הטורים שלו בעיקר בספורט (בפרט בבית"ר ירושלים אותה אוהד סג"ל), אך עם הזמן החל לעסוק גם באגדות אורבניות וסיפורי מעשיות הומוריסטיים. טורים אחרים עסקו גם בענייני פוליטיקה ודת.

מ-1999 כתב סג"ל טור הומוריסטי בעיתון "מעריב". לעיתים התנצח עם כתבים אחרים בעיתון ועם קוראיו על ההומור שלו ואופן הבעת דעותיו. הטור ב"מעריב" עסק באגדות אורבניות. ב-2008 עבר לפרסם את הטור ב"מקור ראשון". לטענתו, "מעריב" לא אפשר לו לכתוב על דעותיו הפוליטיות.

סג"ל חזר לכתוב טור שבועי במוסף "סופשבוע" של "מעריב" באוגוסט 2009. ב-2011 עבר הטור ל"מוספשבת" של העיתון ונקרא "סג"ל בדרכים". בכתיבתו נפגש סג"ל עם אנשים שונים ובירר איתם סוגיות פוליטיות שעל הפרק (למשל: הוא ליווה את חברי ארגון "השומר החדש" בלילה של פעילות, ראיין את זוהיר אנדראוס בקשר לאינתיפאדה אפשרית של ערביי ישראל וערך שיחה עם עורך הדין אלדד יניב שהקים את השמאל הלאומי). מאוחר יותר חזר לטור שבועי ב"סופשבוע". ב-2012 כתב מספר טורים גם במוסף הספורט של "מעריב". בעשור השני של המאה ה-21 כתב גם טורי פובליציסטיקה במדור הדעות של "מעריב" וטורי פרשנות המופיעים בקונטרס הראשי.

בעקבות המשבר ב"מעריב" ב-2014, שבו העיתון כמעט נסגר ורבים מעובדיו פוטרו, עבר לכתוב באתר האינטרנט "מידה". מאז 2015 לסג"ל היה טור שבועי במוסף "יומן" ב"מקור ראשון". בינואר 2017 עבר לכתוב טורי פרשנות במגזין סופ"ש של אתר "וואלה NEWS". בפברואר 2018 הודיע בשידור שהוא עוזב את האתר על רקע התפוצצות פרשת תיק 4000^[5][6].

ממרץ 2019 הוא בעל טור ופרשן בעיתון "ישראל היום"^[7].

בתחילה עסקו הטורים של סג"ל בעיקר בספורט, אך עם הזמן החל לעסוק גם באגדות אורבניות וסיפורי מעשיות עם פואנטה מצחיקה, שרובם נסובו סביב זימה, פשע, טיפוסים מוזרים ומיוחדים, מפסידנות והווי האשפתות ברובעי העוני והסמטאות של ניו יורק ותל אביב. בעקבות תאונת דרכים בה נפגע אביו^[2], החל לכתוב גם בענייני דת ואמונה, תוך שהוא נוקט בגישה אוהדת למסורת וליהדות^[8] ובסופו של דבר חזר בתשובה.

כתיבתו של סג"ל מתאפיינת בהומור, אסוציאטיביות, שימוש באנקדוטות ומשלים, ושימוש במטפורות ודימויים יצירתיים. בעבר השתמש בדימויים רבים מעולם הפוליטיקה והעולם התחתון ולעיתים אף דימויים העוסקים במיניות ו"הומור בתי שימוש". מאז שהחל בתהליך של חזרה בתשובה צמצם מאוד את השימוש בדימויים כאלה. לעיתים קרובות משלב סג"ל בכתיבתו ציטוטים ומובאות של אישים היסטוריים, כולל משירה עברית קלאסית ומארון הספרים היהודי. ברבים מהטורים כתב על פרשיות היסטוריות אקסצנטריות ומוזרות מנקודת מבטו הייחודית וקישורן באופן אקטואלי לימינו (בדרך כלל בתור משל).

סג"ל כותב גם טורים פוליטיים אקטואליים בחלק החדשות או במדור הדעות של העיתון. בטוריו הפוליטיים מביע סג"ל דעות של הימין, לצד כעס על הצביעות והסטנדרטיים הכפולים, לתפישתו, של השמאל בישראל והתקשורת.

סג"ל הגיש תוכנית בשם "סג"ל עצבני" בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה" שבה הביע את דעתו על אירועי השעה וניהל שיחות עם מאזינים. מ-2007 עבר להגיש תוכנית בוקר יחד עם לינוי בר גפן וגל גבאי ב"רדיו 99".

ביוני 2006 הנחה סג"ל את אולפן המונדיאל של "צ'רלטון" בצוותא עם עורך הדין ארי שמאי ואנשי הספורט בוני גינצבורג ואריה מליניאק. שימש כמחליף בתוכנית האקטואליה של בן כספית ועמנואל רוזן ב"רדיו ללא הפסקה".

כמו כן הנחה סג"ל מדי שבוע תוכנית באתר מכון מאיר עם הרב אורי שרקי שעסקה בנושאים העולים מפרשת השבוע.

ב-2011 החל להשתתף בפאנל התוכנית "הינשופים" בהנחיית רוגל אלפר בערוץ 8, וכן נבחר לאחד ממגישי "ערב חדש"^[9] והצטרף לפאנל התוכנית "שער השבת" של ערוץ הספורט^[10].

ב-2014 החל להנחות את תוכנית הטלוויזיה "הפטריוטים" בערוץ 20^[11].

עד 2016 הגיש תוכנית יומית בת-שעתיים בשם "לא סותם ת'פה" ברדיו "גלי ישראל". התוכנית עסקה בענייני אקטואליה ובה שידר לצדו מגיש נוסף, בהם שמעון ריקלין, חיים לוינסון וגלית דיסטל-אטבריאן. בתוכנית ניתנה חשיפה לסיפורים שלא זכו לסיקור בתקשורת המיינסטרים, כגון אלימות ופעולות לא חוקיות של ערבים נגד יהודים, ואפליה של מערכת החוק והמשפט נגד יהודים. התוכנית כללה דיאלוגים בין סג"ל למגיש השני וראיונות עם אנשים בנושאים שעל סדר היום.

באפריל 2016 עבר סג"ל להגיש תוכנית אקטואליה יומית בת-שעה בגלי צה"ל בשעה 11:00 בבוקר, בעלת אופי זהה לתוכנית שהגיש ב"גלי ישראל". בנוסף לאקטואליה כללה התוכנית הומור ועיסוק בנושאי תרבות כמו שירה, מוזיקה ולימוד ערבית מדוברת. את התוכנית הגישו עם סג"ל שמעון ריקלין, גלית דיסטל-אטבריאן, חיים לוינסון, רועי עידן ודוד ורטהיים. תוכניתו הייתה אחת התוכניות הפופולריות בתחנה. שיעור ההאזנה לתוכניתו באמצעים דיגיטליים (מחשבים, טאבלטים ואפליקציית גל"צ לטלפונים חכמים) היה הגבוה ביותר בקרב תוכניות האקטואליה וכפול מזה של תוכניתו של רזי ברקאי^[12]. ב-26 בפברואר 2018 הודיע סג"ל בשידור על עזיבת גלי צה"ל, וב-14 במרץ 2018 סיים בה את עבודתו^[13]. החל מ-22 באפריל הוא מגיש תוכנית אקטואליה ב-רדיו 103FM שבה הוא מארח אישים פוליטיים.

ב-22 במאי 2017 ראיין סג"ל מתחזה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ^[14].

ב-7 בנובמבר 2018 הודיע סג"ל כי הוא עוזב את ערוץ 20^[15].

בינואר 2019 התחיל לשדר תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 יחד עם קלמן ליבסקינד בשם קלמן וסג"ל.

בפברואר 2020 ניגן ושר עם ינון מגל ושמעון ריקלין את השיר "שבחי ירושלים" בסרטון שבו השתתף גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו והועלה בדף הפייסבוק שלו. בעקבות כך הושעה סג"ל על ידי תאגיד "כאן" מהגשת התוכנית בנימוק שעבר על כללי האתיקה של התאגיד האוסרים השתתפות בתעמולת בחירות^[16][17]. בעקבות ההשעיה הודיע קלמן ליבסקינד שלא ישדר ללא עמיתו להגשה^[18]. סג"ל הוחזר לשידור לאחר חמישה ימים^[19].

בספטמבר 2020 חזר לערוץ 20^[20]. לאחר מעבר הערוץ לאפיק 14, החל להגיש בעכשיו 14 תוכנית אקטואליה יומית בשם "הדו"ח של אראל".

סג"ל חבר בלהקת העיתונאים "נאג' חמאדי", שבה חברים גם דרור פויר, דרור גלוברמן, אור הלר וטל לזר^[21]. באוקטובר 2014 הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון "אל תלכי לישון"^[22] שהלחין סג"ל למילים של חברי הלהקה. הסינגל הוא חלק מאלבום הבכורה, "להיטי הזהב ששינו את העולם (חלק א')" שיצא לאור שנה לאחר מכן.

בדצמבר 2013 הותקף על ידי פעיל זכויות בעלי החיים, גארי יורופסקי. התקיפה האלימה עוררה מהומה ודיונים בתקשורת על הטבעונות בישראל, וביקורת נוקבת על אופן הפעולה של יורופסקי^[23][24].

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 הוצב במקום התשיעי והסמלי ברשימת "שחר עושים חינוך" למועצת העיר מודיעין. בינואר 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצע לסג"ל שריון ברשימת הליכוד אך הוא בחר להמשיך בעבודתו העיתונאית^[25].

סג"ל מתגורר במודיעין-מכבים-רעות. נשוי ואב לארבעה^[2]. ידוע באהדתו לקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

ב-2002 כתב את הספר "מיומנו של פסיכופת" שמאגד סיפורים קצרים, מעשיות זימה ושערוריות.

ניפגש בפרשה - שיחות בין הרב אורי שרקי לאראל סג"ל, הוצאת אורים, תשפ"ב

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מיומנו של פסיכופת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אראל סג"ל

•   אראל סג"ל, ברשת החברתית פייסבוק
•   אראל סג"ל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אראל סג"ל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   עמוד התוכנית של אראל סג"ל, ברדיו 103 FM
•   עמוד התוכנית של אראל סג"ל, בגלי צה"ל
•   תוכניות מוקלטות של "לא סותם תפ'ה" עם אראל סג"ל, רדיו גלי ישראל
• הבלוג של אראל סג"ל באתר nrg מעריב
• הטור של אראל סג"ל באתר nrg מעריב
• אראל סג"ל, באתר ישראל היום
• אראל סגל, שובר שורות: הבלוג של אראל סג"ל, באתר מידה (אתר אינטרנט)
•   אראל סגל (1970-), דף שער בספרייה הלאומית
• ארז תדמור ואראל סג"ל, נכבה? חרטא, הוצאת אם תרצו, 2011

• נפגשים בפרשה, אראל סג"ל מראיין את הרב אורי שרקי על פרשת שבוע באתר מכון מאיר
• עפרה לקס, "עניין אישי" עם אראל סג"ל, באתר ערוץ 7, 23 במרץ 2013
• אראל סג"ל בתוכנית "שעה של אנשים". מגישים: אסף פאסי ואבי קראוס, רדיו גלי ישראל, 10 ביולי 2014.
•   נבו זיו, חטיבת אראל, באתר "ידיעות אחרונות", 15 באפריל 2016
• ערוץ 7, אראל סג"ל - כוכב הדיגיטל של גלי צה"ל, באתר ערוץ 7, 19 במאי 2017
•   דנה ספקטור, "אם אני מוריד את הכיפה, אני נראה הכי מהשבט הלבן. בלונדיני, עיניים כחולות, מנגן בלהקה. רק בפינוי עמונה, כשראיתי את השמחה לאיד של השמאלנים, נזכרתי איפה הבית האמיתי שלי", באתר "ידיעות אחרונות", 13 ביוני 2018
•   ריקי רט, ‏"במקום שהדתיים יכבשו את התקשורת, היא כובשת אותם", בעיתון מקור ראשון, 26 באוגוסט 2018
• ג'קי לוי, "הייתי שר גם עם זנדברג ואחמד טיבי", באתר ישראל היום, 22 בפברואר 2020