אליזבת מיורק

אליזבת מיורק נולדה בארמון וסטמינסטר כילדתם הבכורה של המלך אדוארד הרביעי ואשתו, אליזבת וודוויל. הטבלתה נחגגה במנזר וסטמינסטר, בחסות סבתותיה, ז'אקטה מלוקסמבורג, הדוכסית האלמנה מבדפורד, וססילי נוויל, הדוכסית מיורק. נותן החסות השלישי שלה היה בן דודה, ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק.

 

בשנת 1469, בהיותה בת שלוש, היא הייתה מאורסת לזמן קצר לג'ורג' נוויל, אשר עבורו נוצר תואר דוכס בדפורד בציפייה לנישואים. אביו, ג'ון תמך מאוחר יותר בדודו של ג'ורג', הרוזן מווריק, במרד נגד המלך אדוארד הרביעי, והאירוסין בוטלו. בשנת 1475, הסכים לואי האחד עשר, מלך צרפת לנישואיה של אליזבת מיורק בת התשע לבנו שארל, הדופין של צרפת. בשנת 1482, לעומת זאת, לואי האחד עשר ויתר על הבטחתו. היא מונתה לגברת מסדר הבירית בשנת 1477, בגיל אחת עשרה, יחד עם אמה ועם דודתה מצד אביה אליזבת מיורק, דוכסית סאפוק.

ב-9 באפריל 1483, אביה של אליזבת, המלך אדוארד הרביעי, מת באופן בלתי צפוי ואחיה הצעיר, אדוארד החמישי, עלה לכס המלכות; דודה, ריצ'רד, דוכס גלוסטר, מונה ליורש העצר והמגן של אחייניו. גלוסטר נקט בצעדים לבודד את אחייניו מיחסיהם עם וודוויל, כולל אמם.

הוא יירט את אדוארד החמישי בזמן שהאחרון נסע מטירת לדלו, שם חי כנסיך ויילס, ללונדון כדי להיות מוכתר למלך. אדוארד החמישי הושם במעון המלכותי של מצודת לונדון, לכאורה להגנתו, בעוד שדודו אנתוני וודוויל ואחיו למחצה ריצ'רד גריי, ששניהם ליוו אותו, נעצרו ונשלחו לטירת פונטפרקט. אליזבת וודוויל ברחה עם בנה הצעיר ריצ'רד ובנותיה, ומצאה מקלט במנזר וסטמינסטר. גלוסטר ביקש מהארכיבישוף בורצ'ייר לקחת את ריצ'רד איתו, כדי שהילד יוכל להתגורר במגדל ולחבור אל אחיו אדוארד. אליזבת וודוויל, תחת כפייה, הסכימה לכך בסופו של דבר.

חודשיים לאחר מכן, ב-22 ביוני 1483, הוכרזו נישואיו של אדוארד הרביעי כפסולים. נטען כי אדוארד הרביעי, בזמן נישואיו לאליזבת וודוויל, כבר היה מאורס לליידי אלינור טאלבוט. הפרלמנט הוציא הצעת חוק, Titulus Regius ("תואר מלכותי"), לתמיכה בעמדה זו. אמצעי זה הפך את ילדיו של אדוארד הרביעי ללא חוקיים, הפך אותם לא כשירים לירושה, והכריז על דוכס גלוסטר כמלך החוקי. בנו של ריצ'רד הוכתר כנסיך ויילס והבאים בסדר הירושה היו ילדיו של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, אח נוסף לבית יורק אשר הוצא להורג בשנת 1478. דודה של אליזבת, אנתוני וודוויל, ואחיה למחצה ריצ'רד גריי, הוצאו להורג בהוראת גלוסטר ב-25 ביוני. גלוסטר עלה לכס המלכות כריצ'רד השלישי ב-6 ביולי 1483, ואדוארד וריצ'רד נעלמו זמן קצר לאחר מכן. שמועות החלו להתפשט על כך שהם נרצחו, כאשר מקור שמועות אלה אינו ידוע, וייתכן כי חלקן הגיעו מעבר לים.

על פי מקור יחיד מאוחר יותר מתקופת טיודור בלבד, פולידור ורג'יל, אמה של אליזבת כרתה ברית עם ליידי מרגרט בופורט, אמו של הנרי טיודור, לימים המלך הנרי השביעי, שהציג את עצמו כטוען הכי קרוב לכס המלוכה בקרב המפלגה הלנקסטרית. אף על פי שהנרי טיודור היה צאצא של המלך אדוארד השלישי, תביעתו לכס המלכות הייתה חלשה, בשל חוק פרלמנט של שלטונו של ריצ'רד השני בשנות ה-90 של המאה ה-13, שאסר על עלייתם לכס המלכות של כל היורשים של הצאצאים שקיבלו לגיטימציה של הסבא והסבתא של הנרי, ג'ון מגונט וקתרין סויינפורד. קיימת מחלוקת האם חוק חסר תקדים כזה היה תקף, יתר על כן, היו ענפים לנקסטריים לגיטימיים בבתי המלוכה של פורטוגל וקסטיליה. לא משנה מה היו היתרונות של טענתו של הנרי, לפי ורג'יל, אמו ואליזבת וודוויל הסכימו שהוא צריך לתבוע את כס המלוכה, ולאחר שיתפוס אותו, להתחתן עם אליזבת מיורק כדי לחזק את תביעתו החלשה. בדצמבר 1483, בקתדרלה של רן, נשבע הנרי טיודור שבועה שבה הבטיח להינשא לה והחל לתכנן פלישה.

בשנת 1484, אליזבת מיורק ואחיותיה עזבו את מנזר וסטמינסטר וחזרו לבית המלוכה כאשר אליזבת וודוויל השלימה ככל הנראה עם ריצ'רד השלישי. זה עשוי לרמוז שאליזבת וודוויל האמינה שריצ'רד השלישי חף מכל תפקיד אפשרי ברצח שני בניה. השמועה הייתה שריצ'רד השלישי מתכוון להתחתן עם אליזבת מיורק מכיוון שאשתו, אן נוויל, גוססת ולא היו להם ילדים בחיים. ה-Crowland Chronicle טען שריצ'רד השלישי נאלץ להכחיש את השמועה הלא נעימה הזו. זמן קצר לאחר מותה של אן נוויל, ריצ'רד השלישי שלח את אליזבת מהחצר לטירת השריף האטון ופתח במשא ומתן עם ז'ואאו השני, מלך פורטוגל להתחתן עם אחותו, ז'ואנה, נסיכת פורטוגל, ואליזבת תתחתן עם בן דודם, מנואל, נסיך פורטוגל.

הנרי טיודור וצבאו נחתו בוויילס ב-7 באוגוסט 1485 וצעדו לפנים הארץ. ב-22 באוגוסט, הנרי טיודור וריצ'רד השלישי נלחמו בקרב בוסוורת'. לריצ'רד השלישי היה הצבא הגדול יותר, אבל הוא נבגד על ידי אחד מהשומרים החזקים ביותר שלו, ויליאם סטנלי, ומת בקרב. הנרי טיודור לקח את הכתר בזכות הכיבוש בתור הנרי השביעי.

 

 

אף שבהתחלה התעכב לקיים את הבטחתו, הנרי השביעי הכיר בצורך להינשא לאליזבת מיורק כדי להבטיח את יציבות שלטונו ולהחליש את טענותיהם של חברי בית יורק האחרים ששרדו. נראה שהנרי רצה להיראות כמי ששולט בזכות עצמו, לאחר שתבע את כס המלוכה בזכות כיבוש ולא בזכות נישואיו ליורשת בפועל של בית יורק. לא הייתה לו כוונה לחלוק כוח.

הנרי השביעי ביטל את חוק Titulus Regius, ובכך נתן מחדש לגיטימציה לילדים של אדוארד הרביעי, והכיר באדוארד החמישי כקודמו. אף על פי שריצ'רד השלישי נחשב כגוזל השלטון, לא התעלמו משלטונו. הנרי ואליזבת נזקקו למתן רשות האפיפיור להינשא בגלל החוק הקנוני המזעיף פנים כלפי "זיקה": הנרי ואליזבת היו צאצאים, בהתאמה, של ג'ון מגונט ואחיו הצעיר אדמונד בדרגה הרביעית, בעיה שגרמה למחלוקות רבות ושפיכות דמים לגבי איזו טענה עדיפה. שתי בקשות נשלחו, ובסופו של דבר, הנישואין אושרו על ידי הבולה האפיפיורית של האפיפיור אינוקנטיוס השמיני ממרץ 1486 (חודש לאחר החתונה), בטענה שהאפיפיור ויועציו "מאשרים את האישור והיציבות של הנישואים וההתאחדות שנערכו בין אדוננו. המלך הנרי השביעי מבית לנקסטר מהמפלגה האחת והנסיכה האצילית אליזבת מבית יורק."

מכיוון שהמסע לרומא ובחזרה ארך חודשים רבים, ומכיוון שהנרי כמלך רצה להיות בטוח שאיש אינו יכול לטעון שחתונתו עם אליזבת אינה חוקית או נעשית בחטא, ככל שהבקשה המקומית נענתה תחילה - היא נשלחה אל הלגט האפיפיורי עבור אנגליה וסקוטלנד, שחזרו בינואר 1486. הקרדינל בורצ'יר, הארכיבישוף מקנטרברי, כיהן בחתונה של הנרי השביעי ואליזבת מיורק ב-18 בינואר 1486. בנם הראשון, ארתור, נולד ב-20 בספטמבר 1486, שמונה חודשים לאחר נישואיהם. אליזבת מיורק הוכתרה למלכה ב-25 בנובמבר 1487. היא ילדה עוד כמה ילדים, אך רק ארבעה שרדו מינקות: ארתור, מרגרט, הנרי ומרי.

למרות שנישואיהם היו הסדר פוליטי, רישומים מצביעים על כך ששני בני הזוג התאהבו אט אט זה בזה. תומאס פן, בביוגרפיה שלו על הנרי השביעי כותב כי "למרות שהושתתו על פרגמטיזם, נישואיהם של הנרי ואליזבת פרחו בכל זאת לאורך חוסר הוודאות והמהפך של שמונה עשרה השנים הקודמות. אלו היו נישואים של 'אהבה נאמנה', של משיכה הדדית, חיבה וכבוד, שמהם נראה כי המלך שאב כוח רב".

הנרי הבין את חשיבות התחרות להקמת שושלת חדשה. כדי לבדל את עצמו כבטוח יותר בתקופת שלטונו מקודמיו, הוא העריך את הפגנת עושרו בפני שגרירים זרים של צרפת וספרד. אליזבת, שחייתה ולמדה בחצר אביה עד מותו, תרמה מהידע שלה על נימוסי החצר המלכותית. אליזבת וחמותה יעצבו את המראה החיצוני של בית המלוכה, שכן הנרי לא ראה את אנגליה מאז שהיה בן ארבע עשרה.

כדי לשמור על יציבות ושלום לאחר סיום מלחמת אזרחים שנמשכה 32 שנים, שושלת טיודור החדשה הייתה צריכה לשים קץ למריבות של משפחות יורק ולנקסטר. אחיותיה של אליזבת, ססילי ואן מיורק, ובת דודתה, מרגרט, נישאו לגברים תומכי לנקסטר שהיו נאמנים להנרי. אסטרטגיות דומות שימשו בעבר על ידי ריצ'רד השלישי, אם כי במקרה זה ה-Titulus Regius קבע את מעמדן של אליזבת ושל כל אחיותיה כצאצאיות לא חוקיות. ריצ'רד פעל לחיתון של זוגות מהצדדים היריבים, כמו למשל במקרה של אחותה של אליזבת, ססילי, אשר התחתנה עם ריצ'רד סקרופ. לפיכך, לאליזבת היה מניע לדאוג לרווחתם של קרובי משפחתה, על ידי חיתונם לתומכי לנקסטר, אך לא הייתה לה דרך לדעת עם פעולה זו תוביל לשלום בממלכה.

הרישומים מציינים כי ארמון אלסינג היה אחד משני המעונות לילדים של הנרי ואליזבת, ושניהם מקומות שבהם בילתה אליזבת הרבה מזמנה כשהיא לא הייתה בחצר המלוכה. בתוך שנה לאחר קרב בוסוורת', חברו של הנרי טיודור, תומאס לובל, החל להרחיב ולשפר את ארמון אלסינג כדי להתאים אותו לאליזבת, בעלה וילדיה לעתיד. ההרחבה הושלמה עד לידתו של הנסיך הנרי, וכללה חצרות פנימיות וחיצוניות ומקומות רבים בהם ילדי המלוכה יוכלו לשחק. שיפוץ הארמון והרחבתו נעשו בתור מתנה לאליזבת, והושלמו בספוו של דבר בסגנון הרנסאנס החדש יותר. בבוא הזמן, הארמון שימש את נכדיהם של הנרי ואליזבת' והוכח שהוא היה מעון אהוב מאוד על המלך ואשתו.

אליזבת קיבלה הכתרה מפוארת שם היא נישאה על דוברה מלכותית במורד התמזה. עדויות עדכניות יותר מצביעות על כך שהנרי השביעי היה בנאי כמו בנו ונכדתו ושאשתו חלקה את העניין הזה: ידוע כעת שלאליזבת הייתה יד בעיצוב ארמון גריניץ'. הרישומים ברורים מאוד שחג המולד היה תקופה סוערת ומיוחדת עבור משפחת המלוכה בכללותה, עדות לכך מסמכים רבים ששרדו המתארים חצר תוססת במיוחד שעברה תקופה נפלאה, עם כמויות אדירות של יין מיובא, כמויות גדולות של כסף שהוצא על בשרים צלויים, ובדרנים. הנרי גם קנה לעיתים קרובות מתנות לאליזבת ולילדיהם. ספרי החשבונות, שנשמרו על ידי הנרי, מוכיחים שהוא הוציא הרבה מאוד זהב על בדים יקרים עבור עצמו, אשתו וילדיו.

אליזבת מיורק לא הפעילה השפעה פוליטית רבה כמלכה בזכות חמותה החזקה, ליידי מרגרט בופוטר, אך דווח כי היא הייתה עדינה, אדיבה ונדיבה לקרוביה ולמשרתיה. דיווח אחד אכן קובע שהנרי השביעי בחר למנות את בחירתה של אליזבת לבישוף פנוי על פני בחירתה של אמו, מה שמראה את חיבתו של הנרי, ונכונותו להקשיב לאליזבת. נראה כי הייתה לה אהבה לספרים, והיא הייתה פטרונית של המדפיס האנגלי ויליאם קקסטון. אליזבת מיורק נהנתה ממוזיקה, ריקודים והימורים; האחרון שבהם היה בילוי שחלקה עם בעלה. היא גם גידלה כלבי גרייהאונד.

כמלכה, אליזבת עשתה סידורים לחינוך ילדיה הצעירים, כולל הנרי השמיני לעתיד. היא גם ליוותה את בעלה בביקורו הדיפלומטי בקאלה בשנת 1500 כדי להיפגש עם פליפה הראשון, מלך קסטיליה, והיא התכתבה עם איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה לפני נישואי ילדיהם.

ב-14 בנובמבר 1501, ארתור בנה בן ה-15 של אליזבת מיורק התחתן עם קתרין מאראגון, בתם של פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. הזוג נשלח לטירת לדלו, מעונו המסורתי של הנסיך מוויילס. ארתור מת באפריל 1502. הידיעה על מותו של ארתור גרמה להנרי השביעי להתפרק בצער, לא פחות מפחד לשושלת שלו כמו באבל על בנו. אליזבת ניחמה אותו, ואמרה לו שהוא הילד היחיד של אמו אבל שרד כדי להפוך למלך, שאלוהים השאיר לו בן ושתי בנות, וששניהם צעירים מספיק כדי להביא עוד ילדים לעולם. אולם כשחזרה לחדריה, אליזבת עצמה נשברה מצער. המלווים שלה שלחו להביא את הנרי, שבתורו, ניחם אותה.

בשנת 1502, אליזבת מיורק נכנסה להריון פעם נוספת ובילתה את תקופת ההריון שלה במצודת לונדון. ב-2 בפברואר 1503, היא ילדה בת, קתרין, שמתה כמה ימים לאחר מכן. בעקבות זיהום לאחר לידה, אליזבת מיורק מתה ב-11 בפברואר, יום הולדתה ה-37. נראה שמשפחתה הייתה הרוסה ממותה והתאבלה עליה עמוקות. לפי ביוגרף אחד, מותה של אליזבת "שבר את ליבו" של בעלה ו"ריסק אותו". סיפור אחר אומר שהנרי טיודור "עזב בפרטיות למקום בודד ולא היה אף אדם שיכל לפנות אליו". זמן קצר לאחר מותה של אליזבת, רישומים מראים שהוא חלה בעצמו במחלה קשה ולא הרשה לאף אחד מלבד אמו מרגרט בופורט להתקרב אליו, כולל רופאים. תוך קצת יותר משנתיים איבד המלך הנרי השביעי את בנו הבכור, אשתו, בתו התינוקת, ומצא עצמו נאלץ לכבד את הסכם השלום התמידי.

הנרי השביעי העלה מחשבות על נישואים מחדש כדי לחדש את הברית עם ספרד - ג'ובאנה, מלכת נאפולי (בתו של פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי), חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה (בתם של פרננדו ואיזבלה), ומרגרטה מאוסטריה, דוכסית סבויה (גיסתה של חואנה מקסטיליה), כולם הוצעו עבורו - אך הוא מת כאלמן בשנת 1509. המפרטים שהנרי נתן לשגרירים שלו שתיארו את מה שהוא חיפש באישה שנייה תיארו את אליזבת. בכל יום שנה למותה, הוא ציווה לשיר מיסה רקוויאם, לצלצל בפעמונים ולהדליק 100 נרות לכבודה. הנרי גם המשיך להעסיק את המינסטרלים שלה בכל שנה חדשה.

מצודת לונדון ננטשה כמעון מלכותי, כפי שמעיד היעדר תיעוד על השימוש בו על ידי משפחת המלוכה לאחר 1503. לידות מלכותיות בתקופת שלטונו של בנה של אליזבת, הנרי השמיני, התרחשו בארמונות שונים אחרים.

המוניטין של הנרי השביעי כקמצן הלך והחמיר לאחר מותה של אליזבת.

 

אליזבת מיורק התחתנה עם הנרי השביעי בינואר 1486. לשניים נולדו שבעה ילדים, מהם שלושה בנים וארבע בנות: ארתור, מרגרט, הנרי, אליזבת, מרי אדמונד וקתרין. אליזבת, אדמונד וקתרין מתו בינקותם; ארתור בנערותו; ורק שלושת הנותרים - מרגרט, הנרי ומרי הגיעו לגיל בגרות.

• ארתור, נסיך ויילס (19 או 20 בספטמבר 1486 – 2 באפריל 1502) - כבנו הבכור של הנרי השביעי, ארתור היה יורש העצר של הכתר האנגלי. כבר בצעירותו שודך לנסיכה הספרדייה קתרין מאראגון, וב-1501 נישא לה. זמן קצר לאחר מכן חלה בקדחת ומת. ארתור לא הספיק לרשת את כס המלוכה, מאחר שאביו נותר בחיים עוד כשמת. לפרשת נישואיו לקתרין ומימושם נודעה חשיבות לאחר שזו התחתנה בשנית עם אחיו הנרי. כשזה רצה לבטל את נישואיהם מאוחר יותר, נודעה הפרשה בתור "עניינו הגדול של המלך" (The King's Great Matter).
• מרגרט טיודור (28 בנובמבר 1489 – 18 בנובמבר 1541) - ב-1503 נישאה מרגרט לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד והייתה אמו של ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד. נישואיה לג'יימס הרביעי הובילו לאיחוד הכתרים בשנת 1603: איחודן של ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת נינה ג'יימס הראשון, מלך אנגליה.
• הנרי השמיני, מלך אנגליה (28 ביוני 1491 – 28 בינואר 1547) - מלך אנגליה בשנים 1509–1547, ומהשליטים מהמשפיעים ביותר בזמנו. הרפורמה העיקרית שקידם הייתה ייסוד הכנסייה האנגליקנית, ההתנתקות משלטון האפיפיור והשלמת האיחוד בין אנגליה ובין ויילס. הנרי נודע בריבוי נשותיו. הוא נישא לשש נשים: קתרין מאראגון (שאת נישואיו אליה ביטל מאוחר יותר), אן בולין (שהוצאה להורג), ג'יין סימור (שנפטרה לאחר לידת בנם, אדוארד השישי), אן מקליווס (שאת נישואיו אליה ביטל מאוחר יותר), קתרין הווארד (שהוצאה להורג) וקתרין פאר (שלצידה נפטר). הסיבה העיקרית לריבוי נשותיו הייתה רצונו בבן זכר שיירש את כסאו.
• אליזבת טיודור (2 ביולי 1492 – 14 בספטמבר 1495) - בינקותה הוצע לשדכה אל הנסיך הצרפתי פרנסואה, שמאוחר יותר היה למלך צרפת. היא מתה מניוון, כשישה חודשים לפני הולדת אחותה מרי. היא נקברה בקפלה על שם אדוארד המודה שבמנזר וסטמינסטר.
• מרי טיודור, מלכת צרפת (18 במרץ 1496 – 25 ביוני 1533) - רעייתו השלישית של לואי השנים עשר, מלך צרפת, שהיה מבוגר ממנה ביותר מ-30 שנים. לאחר מותו של לואי, כחודשיים לאחר המלכתה, היא נישאה לצ'ארלס ברנדון, הדוכס הראשון מסאפוק. הנישואים, שהתרחשו בטקס סודי בצרפת, נערכו ללא הסכמת אחיה המלך הנרי השמיני. אף שבאופן רשמי המעשה נחשב לבגידה, התערבותו של הקרדינל תומאס וולזי הביאה לחנינת הזוג בידי המלך, בתמורה לתשלום קנס. מנישואיה השניים נולדו למרי ארבעה ילדים. בתה הבכורה, פרנסס ברנדון, הייתה אמה של הליידי ג'יין גריי, מי שנודעה לימים כ"מלכת תשעת הימים" בשל תקופת מלכות קצרה בת תשעה ימים ביולי 1553.
• אדמונד טיודור, דוכס סאמרסט (21 בפברואר 1499 – 19 ביוני 1500) - תוארו כדוכס סאמרסט הוענק לו מיד לאחר לידתו. הוא מת בגיל 15 חודשים מסיבה לא ידועה, ונקבר במנזר וסטמינסטר. מי שקונן עליו בלווייתו היה אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, שמאוחר יותר הוצא להורג בידי אחיו של אדמונד, הנרי השמיני.
• קתרין טיודור (2 בפברואר 1503 – 10 בפברואר 1503) - קתרין נולדה במצודת לונדון, ומתה ימים ספורים לאחר לידתה. שלושה ימים לאחר מכן מתה גם אמה אליזבת מיורק, בשל זיהום שאחרי לידה.

בתה הגדולה של אליזבת, מרגרט, נישאה לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד; בנם היה ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד, אביה של מרי, מלכת הסקוטים. באמצעות נישואין אלה ניסה הנרי לשבור את הברית הקדומה בין צרפת לסקוטלנד. נישואיה השניים של מרגרט היו לארצ'יבאלד דאגלס, רוזן אנגוס; נכדם, הנרי סטיוארט, רוזן דרנלי, נישא לדודניתו מרי, מלכת הסקוטים. מנישואין אלה נולד המלך ג'יימס השישי, העתיד לרשת את כתר אנגליה לאחר מות אליזבת הראשונה ולהיות לג'יימס הראשון, מלך אנגליה. בתו השנייה של הנרי השביעי, מרי, נישאה תחילה ללואי השנים עשר, מלך צרפת, שהיה מבוגר ממנה בכשלושים שנה ונפטר שנה בלבד לאחר נישואיהם, ולאחר מכן נישאה שנית לצ'ארלס ברנדון, דוכס סאפוק. בתם, פרנסס ברנדון, נישאה להנרי גריי, מרקיז דורסט, ובתם הבכורה הייתה ג'יין גריי, אותה ניסו להמליך באנגליה לאחר מות אדוארד השישי.