קלטיוד

קלטיוד
**Calatayud**
סמל קלטיוד סמל קלטיוד	דגל קלטיוד דגל קלטיוד
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	אראגון
ראש העיר	חוזה מנואל ארנדה
בירת העיר	קלטיוד
שפה רשמית	ספרדית
על שם	qalat
שטח	154.245778 קמ"ר
גובה	530 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	19,677 (2023)
קואורדינטות	41°21′00″N 1°38′00″W / 41.35°N 1.633333°W
אזור זמן	UTC +1
	http://www.calatayud.es/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה קלטיוד

קלטיוד (בספרדית: Calatayud; במקור הערבי (וממנו גם בספרות היהודית): قلعة أيوب, קלעת איוּבּ) היא עיר באראגון, במזרח ספרד. ב-2023 נמנו בה 19,677 תושבים. קלטיוד היא העיר השנייה בגודלה אחרי הבירה, סרגוסה, והגדולה ביותר באראגון מלבד שלושת בירות המחוזות באראגון. אוכלוסייתה של העיר ירדה בשנים האחרונות עקב ההגירה.

היסטוריה

קלטיוד נוסדה בשנת 40 על ידי הרומאים בשם אוגוסטה בילביליס (Augusta Bilbilis) והייתה עיר הולדתו של המשורר הרומי מרטיאליס. העיר הוקמה על יישוב איברי. אתר העיר הרומית אוגוסטה בילביליס נמצא כארבעה קילומטרים צפונית לעיר קלטיוד. העיר החדשה הוקמה בערך בשנת 716 על ידי המורים סביב טירת איוב.

השם קלטיוד מגיע מערבית: قلعة أيوب – קלעת איוּבּ – "טירת איוב" (גרסה של השם המקראי איוב, הוא שם ערבי נפוץ ביותר). העיר הייתה מקום אסטרטגי בין הרמה המרכזית של חצי האי האיברי לנהר נהר אברו. העיר שמרה על חשיבותה מאות שנים אחר כך. העיר נכבשה מידי המוסלמים בשנת 1120 באחת ממערכות הרקונקיסטה של אלפונסו הראשון, מלך אראגון. דוגמאות רבות לאדריכלות כנסיות בסגנון מודחאר ששרדו עד העת המודרנית מראות שההשפעה המורית עדיין חיה בה.

קהילת יהודי קלטיוד

ערך מורחב – קהילת יהודי קלטיוד

העדות הראשונה ליהודים בעיר היא אבן מצבה משנת 919.^[1] הקהילה היהודית, שהייתה מרוכזת ברובע יהודי, שגשגה תחת השלטון המוסלמי והמשיכה להתקיים גם לאחר הרקונקיסטה המקומית ב-1120, תוך כדי קבלת זכויות שונות מהשלטון הנוצרי ובהן גם כאלה הקשורות לניהול עצמאי של הקהילה. לפי הערכות בסוף מאה ה-13 חיו בעיר בין 750 ל-900 יהודים שהחזיקו מספר בתי כנסת.^[1]

הקהילה סבלה מפרעות בימי המוות השחור בסביבות 1349, וכן מהחרמת רכוש על ידי העירייה של יהודים שמתו במגפה ללא יורשים וממלחמת שני הפדרואים בין ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון בהמשך המאה ה-14.^[1]^[2] ככל הנראה לא היו בקהילה פגיעות בנפש בגזירות קנ"א (1391), אך המצב הכלכלי הורע, יהודים רבים היגרו ממנה לנווארה וב-1398 מרטין, מלך אראגון, אסר על היהודים לגור מחוץ לרובע שלהם.^[1] ב-1397 התגוררו בעיר בין 760 ל-860 יהודים, כ-12% מהאוכלוסייה הכללית.^[1] במהלך המאה ה-15 נעשו מספר ניסיונות לנצר את בני הקהילה והם סבלו מגזרות שונות, עד שהקהילה הגיעה אל קצה בגירוש ספרד ב-1492.^[1]^[2] הרב יצחק עראמה היה רבה האחרון של העיר וניהל בה ישיבה עד הגירוש.^[3]