מטנדראן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ארכיון, אמנות, מחקר, היסטוריה |
| על שם |
מסרופ משטוץ  |
| כתובת |
building of Matenadaran |
| מיקום |
53 שדרת משטוטס ירוואן, ארמניה |
| מדינה |
ארמניה |
| מבקרים בשנה | 50,000 |
| מנהל | הרצ'יה טמראזיאן |
| אוצר ראשי | גוורק טר-ורטניאן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1921 |
| תאריך פתיחה רשמי | March 3, 1959 |
| אדריכל |
מארק גריגוריאן ארתור מסצ'יאן (מכון המחקר) |
| קואורדינטות | 40°11′31″N 44°31′16″E / 40.19207°N 44.52113°E |
|
matenadaran | |
 | |
  | |
מכון מסרוב משדוץ לכתבי יד עתיקים (בארמנית: Մեսրոպ Մաշտոցի անվան հին ձեռագրերի ինստիտուտ), המכונה גם מטנדראן (մատենադարան), הוא מאגר של כתבי יד עתיקים, מכון מחקר, ומוזיאון בירוואן, ארמניה. הוא מחזיק באחד האוספים העשירים ביותר בעולם של כתבי יד וספרים מימי הביניים, העוסקים במגוון רחב של נושאים, כולל תאולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה, רפואה, ספרות, היסטוריה של האמנות, וקוסמוגרפיה, בארמנית ובשפות רבות אחרות.[1] המטנדראן מחזיק ביותר מ-300,000 ספרים, 17,000 כתבי יד עתיקים, ו-30,000 מסמכים אחרים.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של המונח מטנדראן, שפירושו "מאגר כתבי יד" בארמנית, נרשם בכתביו של ההיסטוריון מן המאה החמישית לספירה, גאזאר פרפצי, אשר ציין את קיומו של כזה מאגר בקתדרלת אצ'מיאדזין, שם טקסטים בשפה היוונית והשפה ארמנית נשמרו.[3] אחרי זה, המקורות הם במידה רבה חסרים לגבי מעמד המאגר.
אלפי כתבי יד בארמנית הושמדו במהלך המאות 10–15 במהלך פלישות טורקיות-מונגוליות. על פי היסטוריון ימי הביניים הארמני סטפנוס אורבליאן, הסלג'וקים הטורקים היו אחראים על שריפת מעל ל-10,000 כתבי יד ארמניים בבגהברד ב-1170. ב-1441, המטנדראן בסיס, עיר הבירה לשעבר של ממלכת קיליקיה הארמנית, הועבר לאצ'מיאדזין ולמנזרים אחרים בקרבת מקום. כתוצאה מכך שארמניה הייתה תמיד שדה קרב בין שתי מעצמות גדולות, המטנדראן ב אצ'מיאדזין נשדד ונבזז מספר פעמים, ופעם האחרונה ב-1804.
הסיפוח של מזרח ארמניה לתוך האימפריה הרוסית, בשליש הראשון של המאה ה-19 סיפק אקלים יציב יותר למען שימור של שאר כתבי היד. לפיכך, "עידן חדש התחיל עבור מטנדראן אצ'מיאדזין. עובדי התרבות הארמנית רכש כתבי יד חדשים וסידרו אותם בביטחון מוגבר".[4] בעוד שבשנת 1828 האוצרים של המטנדראן קיטלגו אוסף של רק 1,809 כתבי יד, ב-1914 האוסף עלה לכדי 4,660 כתבי יד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כל כתבי היד נשלחו למוסקבה למשמרת והוחזקו שם במשך תקופת המלחמה.
ייסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 בדצמבר 1920, אוסף הספרים וכתבי היד שהוחזק במטה של הכנסייה האפוסטולית הארמנית באצ'מיאדזין הוחרם על ידי הבולשביקים. בצו שהוצא על ידי אלכסנדר מייסניקיאן ב-6 במרץ 1922, כתבי היד שנשלחו למוסקבה הוחזרו לארמניה. בשילוב עם אוספים אחרים, הם הוכרזו נכס של המדינה ב-17 בדצמבר 1929. ב-1939, האוסף הועבר לירוואן ואוחסן בספריית אלכסנדר מייסניקיאן הממלכתית. לבסוף, ב-3 במרץ 1959, מועצת השרים של ארמניה הסובייטית הצביעה בתמיכה לייסוד מכון לשימור כתבי היד בבניין חדש אשר הוקם, ואשר נקרא על שם הקדוש מסרוב משדוץ, היוצר של האלפבית הארמני, ב-1962. בשנת 1954, האקדמאי הארמני לבון חצ'יקיאן מונה כמנהל המטנדראן.
המטנדראן תוכנן על ידי האדריכל מארק גריגוריאן. הוא ממוקם צפונית למרכז העיר, למרגלות גבעה קטנה. הבנייה החלה ב-1945, והושלמה ב-1957. החלק החיצוני נבנה מאבני בזלת, אך חלקי הפנים עשויים מחומרים אחרים כגון שיש. ב-1960, הוצבו בו פסלים של חוקרי ההיסטוריה הארמנית, טורוס רוזלין, גרגור טטבאצי, אנניה שירקאצי, מובסס חורנאצי, מחיטאר גוש, ופריק. הפסלים של מסרופ משטוטס ותלמידו ממוקמים מתחת לטרסה של הבניין הראשי.
ב-14 במאי 2009, ביום השנה החמישים של הקמת מטנדראן, פקידי המדינה והכנסייה הארמנית ערכו טקס הנחת אבן הפינה של בניין מכון מחקר, שנבנה בסמוך למטנדראן.[5] הבנייה הסתיימה ב-2011, ונעשתה על ידי האדריכל ארתור מסצ'יאן, שהחל לעבוד על העיצוב של הבניין החדש בסוף שנות ה-1980.
מטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטרות העיקריות של מטנדראן הן 1) שימור, שחזור, ורפרודוקציה של כתבי יד; 2) רכישת כתבי יד; 3) ארגון וקיטלוג של כתבי יד ארמניים; ו-4) הפצה ופרסום של כתבי יד ארמנים משמעותיים מבחינה היסטורית בשפות אחרות מאשר ארמנית. ב-1941, החל המכון להוציא לאור כתב עת רשמי, "בנבר מטנדראני", אשר מלווה באבסטרקטים ברוסית וצרפתית.
אוסף מטנדראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטנדראן מחזיק אוסף של כמעט 17,000 כתבי יד ו-30,000 מסמכים אחרים אשר מכסים מגוון רחב של נושאים כגון תאולוגיה, פילוסופיה, היסטוריוגרפיה והיסטוריה, גאוגרפיה, דקדוק, אמנות ותולדות האמנות, רפואה ומדע.[6] בעשורים הראשונים של השלטון הסובייטי, האוסף נוצר במידה רבה מכתבי יד שנשמרו במבנים כנסייתיים באזורים ההיסטוריים אזורים של וספורקאן (מזרח טורקיה, מחוז ואן) וטארון (צפון-מזרח טורקיה), בבתי ספר, מנזרים וכנסיות בארמניה ובשאר ברית המועצות (כמו אלה הממוקמים בנחיצ'באן החדשה ובסמינריון הנרסיסי בטביליסי), ממכון לזרוב לשפות מזרחיות במוסקבה, ומההעליונות של הכנסייה הארמנית האפוסטולית בתבריז, מהכפר דרשאמב באיראן, כמו גם מאוספים אישיים שניתנו על ידי תורמים פרטיים. בנוסף לאוסף כתבי היד הארמנים, למטנדראן יש אוסף גדול של מסמכים היסטוריים המונים מעל 2,000 בשפות כמו ערבית, פרסית, עברית, יפנית וגם רוסית.[7] אוסף המטנדראן של כתבי יד עתיקים נרשם על ידי אונסק"ו בתוכנית זיכרון עולם בשנת 1997 מתוך הכרה במשמעותו לעולם.[8]
האוסף הארמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוסף הארמני של המטנדראן הוא עשיר בכתבי יד העוסקים בכל התחומים של מדעי הרוח, אבל במיוחד היסטוריוגרפיה ותאולוגיה/פילוסופיה. כתביהם של היסטוריונים קלאסיים ושל ימי הביניים, מובסס חורנאצי, יגישה ואריסטאקס לסטיברצי נשמרים בו, וכך גם כתבים משפטיים, פילוסופיים ותאולוגים של דמויות ארמניות בולטות אחרות. הכתבים של גרגור נרקאצי ונרסס שנורהאלי שנשמרו במטנדראן מהווים את אבן הפינה של הספרות הארמנית של ימי הביניים.[9]
האוסף הארמני כולל גם 2,500 כתבי יד מאוירים, אשר כוללים דוגמאות בולטות כמו הבשורה האצ'מיאדזינית (989) בשורות מוגני (1060). כתב יד בולט נוסף הוא אוסף הדרשות של מוש, שנכתב בשנים 1200–1202 במנזר אבאק בירזנקה (ארזינג'אן המודרנית), אשר מידותיו 55.3 ס"מ על 70.5 ס"מ, שוקל 27.5 ק"ג, ומכיל 603 דפי קלף מעור עגל.[10] הספר נמצא על ידי שתי נשים ארמניות במנזר ארמני נטוש באימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, בתקופת רצח העם הארמני. מכיוון שהוא היה כבד, הן חילקו אותו לשניים, עטפו וקברו חצי אחד ואת השני נשאו עמן לגאורגיה. כמה שנים מאוחר יותר, שוטר פולני מצא את החצי שנקבר, ומכר אותו לקצין בבאקו. הוא בסופו של דבר מצא את דרכו לארמניה ושני החצאים אוחדו.[11]
ב-2017 יצא קטלוג של יותר מ-300 כתבי יד מתוך מה שנקרא "האוסף החדש", מסמכים מן המאה ה-11 ועד המאה ה-19.[2]
-
פרט מתוך כתב יד
-
הגדרות של הפילוסופיה, המאה ה-5–6
-
כתב יד, איור פרט
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- (in Armenian) Abgaryan, Gevork V. Մատենադարան (Matenadaran). Yerevan: Armenian State Publishing House, 1962.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Official site אתר האינטרנט הרשמי של מטנדראן
- Dadrian, Eva. "By the book." Al-Ahram Weekly. March 9–15, 2006, Issue No. 785.
- Matenadaran - virtual museum
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ New World Encyclopedia
- ^ 1 2 The Matenadaran Publishes New Volume of Catalogue of Armenian Manuscripts, AGBU, SEPTEMBER 14, 2017
- ^ (in Armenian) Chookaszian, Babken L. and Levon Zoryan. «Մատենադարան» (Matenadaran). Armenian Soviet Encyclopedia. Yerevan: Armenian Academy of Sciences, 1981, vol. 7, pp. 284-286.
- ^ Anon. "The History of Matenadaran." Virtual Matenadaran. Accessed April 27, 2009.
- ^ Hakobyan, Sona. "Groundbreaking ceremony for a new building of Matenadaran." Radiolur. May 14, 2009. Accessed May 15, 2009.
- ^ Ritter, Lawrence. "The Matenadaran, from copyist monks to the digital age (אורכב 11.11.2009 בארכיון Wayback Machine)." UNESCO. № 5, May 24, 2007. Accessed May 3, 2009.
- ^ Anon. "Scientific Research Institute of Old Manuscripts Matenadaran after St. Mesrop Mashtotz ." International Exhibition of Calligraphy. Accessed May 15, 2009.
- ^ "Mashtots Matenadaran ancient manuscripts collection". UNESCO Memory of the World Programme. נבדק ב-8 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anon. "The Heritage: Literature." Virtual Matenadaran. Accessed May 15, 2009.
- ^ "UNESCO Memory of the World Register Nomination Form - The Mashtots Matenadaran Ancient Manuscripts Collection" (PDF). נבדק ב-2013-09-14.
- ^ Chahin, Mack (2001). The Kingdom of Armenia. London: Routledge Curzon. p. 226. ISBN 0-7007-1452-9.