גאגאקו

גאגאקו
雅楽

ג'ינגו-בוגאקו בקוטאג'ינגו (נאיקו), איסה סיטי, מחוז מיא
מקורות סגנוניים	East Asian court ceremonial music, מוזיקה יפנית מסורתית
מוצא	יפן יפן
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
מורשת תרבותית בלתי מוחשית הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2009

גָאגָאקוּ (ביפנית: 雅楽;‏ רומאג'י:‏ Gagaku) היא סוגה קלאסית עתיקה של מוזיקה ומחולות בחצר הקיסרית של יפן, המבוצעת בחצר הקיסרית בקיוטו זה מאות בשנים. סוג זה של מוזיקה יובא ליפן מסין, אך מבחינה אמנותית, הוא שונה מן המוזיקה של הצורה הסינית המקבילה "יָאיְוֵּ'ה", מונח השמור למוזיקה טקסית.^[1]

הגאגאקו מורכב משלושה רפרטוארים עיקריים:

1. מוזיקה של דת השינטו הילידית ושירים ומחולות עממיים, הנקראים "קוּניבּוּרי נוֹ אוּטָאמָאִי"
2. צורה גוֹגוּרְיוֹ ומנצ'ורית, המכונה "קוֹמַאגָאקוּ" ("גוגוריו", המבוטאת "קומה" ביפנית, היא אחת משלוש הממלכות של קוריאה)
3. צורה סינית ודרום-אסייתית (ספציפית שושלת טאנג), הקרויה "טוֹגַאקוּ"^[2]

גאגאקו, בדומה לשׁוֹמְיוֹ, כתוב בסולם יוֹ, סולם פנטטוני במרווחים עולים של שניים, שלושה, שניים, שניים ושלושה חצאי טון בין חמשת צלילי הסולם.^[3]

גאגאקו, המוזיקה הקלאסית העתיקה ביותר ביפן, הובאה ליפן מסין עם הבודהיזם. בשנת 589, שיגרה יפן משלחות דיפלומטיות רשמיות לסין בתקופת שושלת סווי ללימוד התרבות הסינית, לרבות מוזיקת החצר הסינית, גאגאקו. במאה השביעית הובאו הקוטו (ציתר) והביווה (לאוטה קצרת צוואר) מסין ליפן. כלי נגינה שונים, כולל השניים הללו, היו הקדומים ביותר ששימשו לנגינת גאגאקו.

אף כי היפנים משתמשים באותו מונח 雅楽 ‏ (yǎyuè בסינית מנדרינית, ngahngohk בקנטונזית), צורת המוזיקה שיובאה מסין הייתה בעיקרה מוזיקה לנשפים, אֶנְגָאקוּ, ולא המוזיקה הטקסית של היָאיְוֵּ'ה הסינית. יבוא המוזיקה הגיע לשיאו בתקופת שושלת טאנג, ויצירות אלה קרויות טוֹגָאקוּ (מוזיקת טאנג). יצירות גאגקו הקודמות לשושלת טאנג קרויות קוֹגָאקוּ (מוזיקה עתיקה), ואילו אלה שנוצרו לאחר שושלת טאנג קרויות שִׁינְגָאקוּ (מוזיקה חדשה). המונח "גאגקו" עצמו תועד לראשונה בשנת 701, כשנוסדה האקדמיה הקיסרית הראשונה למוזיקה "גָאגַקוּרְיוֹ".

מדיה וקבצים בנושא גאגאקו בוויקישיתוף

• גאגאקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)