בית קברות צבאי

בית קברות צבאי הוא בית קברות שנועד לקבורתם של חיילים.

קבורה של חללי מלחמות הוא דבר יחסית חדש. עד למאה ה-19 לא ייחסו לקברי חללי מלחמות חשיבות, ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה החלו לקבור על פי שמות. מספרם הרב של הקרבנות במלחמה זו, עורר את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה (לשם השוואה, במלחמתו של נפוליאון ברוסיה נהרגו 400 אלף "בלבד"). החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר, פעיל בצלב האדום הבריטי.

ערך מורחב – בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל

בשנת 1949 החל משרד הביטחון לפעול להקמתם של מספר בתי קברות צבאיים מרכזיים שבהם יובאו לקבורה החללים הרבים של מלחמת העצמאות. במספר ערים נבחרו שטחים שבהם יוקמו בתי הקברות הצבאיים. בירושלים יועדו לכך מורדותיו הצפוניים של הר הרצל, שבראשו קבור חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, מתוך מודעות לסמליות הרבה בבחירת האתר. לאחר שנבחר האתר, החליטו ראשי מערכת הביטחון להפוך את המקום לבית העלמין הצבאי הממלכתי ובכך לחזק את הקשר הסמלי החזק בין הנופלים במערכות ישראל לבין המדינה הריבונית המיוצגת באמצעות הר הרצל. בתוך כך נקברו במקום גם נופלים מהתקופה שלפני הקמת המדינה – נופלי המחתרות, לוחמי הבריגדה היהודית, צנחני היישוב באירופה הכבושה וכדומה, והוקמו בו אנדרטות מרכזיות לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

בשנת 2010 התקיימו בישראל 42 בתי קברות צבאיים, וב-93 בתי קברות אזרחיים בה הוקמו חלקות מיוחדות לקבורתם של חללי מערכת הביטחון.

בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים משמש בתור בית הקברות הצבאי הלאומי של מדינת ישראל מאז 1948. בשטחו של בית הקברות הצבאי בהר הרצל מצויה רחבת הטקסים המרכזית בה מתקיים בכל שנה ביום הזיכרון הטקס המרכזי לזכר כל חללי מערכות ישראל ועל ידו מצוי גן הנעדרים לזכר כל חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. בשנת 2015 נפתח במקום גם היכל הזיכרון הלאומי יחד עם אנדרטת החייל האלמוני ובו מונצחים כל חללי מערכות ישראל.

ערך מורחב – בתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ ישראל

בשנת 1920 הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים בארץ ישראל מידי הצבא לוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות. חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה נטמנו ב-17 בתי קברות, ובהם בתי קברות בעזה, באר שבע, רמלה, דיר אל בלח, בירושלים ובחיפה. חלק מבתי הקברות לא נועדו להיות בתי קברות צבאיים בהם נקברים חיילים באופן רגיל, אלא נתפשו כפעולה חד-פעמית לשם קבורת חללי מלחמת העולם הראשונה בלבד. בבתי הקברות בבאר שבע, הר הצופים ודיר אל בלח נקברו רק חללים ממלחמת העולם הראשונה. בבתי הקברות ברמלה, בעזה ובחיפה נקברו גם חללים ממלחמת העולם השנייה, וברמלה נקברו חללים כמעט עד לתום השלטון הבריטי בארץ (החללים האחרונים נקברו בסוף אפריל) כולל החללים הבריטיים מפעולות המחתרות ומלחמת העצמאות. חללים של הכוחות הבריטיים מסוף תקופת המנדט וכן לאחר תום המנדט (כאשר הבריטים החזיקו שתי מובלעות בתחום הארץ - בחיפה וברמת דוד) נקברו בבית הקברות הבריטי בחוף הכרמל בחיפה.^[1] הקברים הבריטיים בבית הקברות הזה, כמו גם קברים של אנשים שנהרגו בשירות בריטניה וקבורים בבתי קברות אחרים, לא צבאיים, בארץ, מתוחזקים על ידי הוועדה.

ברבים מבתי הקברות היהודיים בני התקופה קיימים קברים בודדים הרשומים בבסיס הנתונים של הוועדה. ברוב המקרים אלו הם חללים מבני היישוב או חללים ממוצא יהודי שמשפחותיהם ביקשו לקבור אותם שם (כמו קצין בריטי בן למשפחת רוטשילד שנקבר בראשון לציון אחרי שנהרג בקרב על גבעות מע'אר ליד נס ציונה). הבריטי האחרון שנקבר בקבורה צבאית בארץ, הוא כלכל ראשי של ספינת סוחר בריטית שנקבר בחיפה בסוף 1948. במקרים מסוימים גם קברים של חללים בבתי קברות צבאיים ישראליים, מוכרים על ידי הוועדה. כזה הוא קברה של חנה סנש בהר הרצל ועוד חמישה חללים.^[2]

בבתי הקברות הצבאיים הבריטיים בישראל מתקיימים טקסים צבאיים מלאים ביום הזיכרון הבריטי ובימי הזיכרון של אוסטרליה וניו זילנד (25 באפריל ו-31 באוקטובר). הטקסים מתקיימים ברמלה, בירושלים ובבאר שבע.

בארצות הברית החלה קבורה מוסדרת של חללי מלחמה בבתי קברות ייעודיים במלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865). בתי קברות כאלה הוקמו בקרבת שדות הקרב העיקריים, כדי לשמש לקבורת חללי אותו קרב. מאוחר יותר הוכרזו בתי קברות אלה כ"בתי קברות לאומיים" (National Cemeteries), ובכמה מהם הובאו לקבורה גם עצמות חללי מלחמות קודמות. כמו כן מקובל לקבור בבתי הקברות הלאומיים גם גדולי אומה ומנהיגים אזרחיים. המרכזי והבולט בבתי קברות אלה הוא בית הקברות הלאומי ארלינגטון בווירג'יניה, בצמוד לוושינגטון הבירה, בו קבורים כרבע מיליון חללי מערכות ארצות הברית, בצד כמה אזרחים שזכו לכבוד הממלכתי בגין שרותם לאומה.

הגוף האחראי על בתי הקברות הלאומיים הוא "המחלקה לענייני וטרנים" (Department of Veteran Affairs) – משרד ממשלתי בראשות שר, המתַחזק את מרבית בתי הקברות הלאומיים להוציא חריגים אחדים. בית הקברות ארלינגטון, למשל, הוא אחד משניים הנמצאים באחריותה של מחלקת הצבא (Department of Army), ויש גם בודדים הנמצאים באחריותה של רשות הגנים הלאומיים של ארצות הברית.

24 בתי קברות צבאיים של ארצות הברית השוכנים מחוץ לגבולותיה נמצאים תחת אחריותה של הוועדה האמריקנית למצבות קרב (American Battle Monuments Commission). הם נמצאים בארצות מערב אירופה (בריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג וכן איטליה ותוניסיה) וכן בפיליפינים, מקסיקו ופנמה. מרבית החללים הטמונים בהם הם חיילים של ארצות הברית אשר נהרגו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה (בנוסף אחראית הוועדה על אנדרטאות מלחמה שונות, שחלקן מצויות בתוך גבולות ארצות הברית).

בארצות הברית קיים גם בית קברות צבאי יהודי, מהיחידים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל - בית הקברות העברי של חללי צבא הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית, שנמצא בריצ'מונד במדינת וירג'יניה[1].

החל במלחמת העולם הראשונה החליטו הבריטים לקבור את חללי צבאות האימפריה במקום מותם. בתי קברות אלו נקראו War Cemeteries והם נתפשו כאנדרטאות זיכרון למלחמה הגדולה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם. מדיניות זו התמידה גם ביחס לחללי מלחמת העולם השנייה.

ב-1917 הוקם גוף כללי הממונה על קבורת החללים והקמת בתי הקברות - הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה (בהמשך השתנה שמה לוועדת חבר העמים לקברי מלחמה (Commonwealth War Graves Commission)). הוועדה אחראית כיום על הטיפול בקברי חללי צבאות בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-23,000 אתרי קבורה שונים, המצויים ב-150 מדינות. כ-2,500 מאתרים אלו הם בתי קברות צבאיים של הוועדה. יתר אתרי הקבורה הם בתי קברות אזרחיים או אחרים, או אתרים אחרים, שנמצאים בהם קבוצות קטנות של קברים או אף קברים בודדים.

• 
  החלקה הצבאית בבית הקברות בבית ג'ן
• 
  החלקה הצבאית בבית הקברות בנגבה
• 
  חלקה צבאית בבית הקברות הלאומי האמריקני בארלינגטון
• 
  בית הקברות הצבאי האמריקני אנרי-שאפל, בלגיה, שבטיפולה של הוועדה האמריקנית למצבות קרב
• 
  בית הקברות הצבאי הבריטי לחוף מפרץ סוּדה שבכרתים, שבו קבורים כ-2,000 מחללי הקרב על כרתים במלחמת העולם השנייה. חיילים נוצרים ויהודים קבורים יחדיו.

• יוסי כץ, לב ואבן - סיפורה של המצבה הצבאית בישראל 2006-1948, הוצאת משרד הביטחון, 2007.
• נורית קליאוט, "נופי משאר אימפריאליים", אריאל, 100-101

מדיה וקבצים בנושא בית קברות צבאי בוויקישיתוף

• ג'ורג' מוסה, פולחן החייל המת: בתי-קברות לאומיים ותחייה לאומית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, זמנים 6 (1981)
• הוועדה האמריקנית למצבות קרב
• ועדת חבר-העמים לקברי מלחמה
• הסבר מפורט על ועדת חבר-העמים לקברי מלחמה (באתר Veterans UK)
• מנוע חיפוש לחללי האימפריה במלחמות העולם הראשונה והשנייה
• דינה צדוק, ‏הסדרת הקבורה בבתי-קברות צבאיים, באתר הכנסת - הלשכה המשפטית, 22 ביולי 2014