ויקיפדיה:הידעת?

מאז הקמת המדינה נקברים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים, אך עוד קודם לכן נעשה ניסיון להקים פנתאון לגדולי האומה שלא צלח. ב־1934 העלה מנחם אוסישקין, ששימש יו"ר הקרן הקיימת לישראל, את עצמותיו של יהודה לייב פינסקר, שנפטר 43 שנה קודם לכן באודסה והיה מראשי חובבי ציון, ארצה. המקום שנבחר היה מערת ניקנור שבהר הצופים שבירושלים, אשר שימשה כמערת קבורה עוד בתקופת בית שני. הרעיון כשל, ולבד מפינסקר רק אוסישקין עצמו נקבר עוד במקום, עם פטירתו ב־1941. היותו של הר הצופים מובלעת בשטח ירדן בין השנים 1948 ל־1967, בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, הקשה אף הוא על הקבורה במקום.

בשנת 350 לפנה"ס כתב אריסטו "העובדה שקודם לכן המים חוממו תורמת לקפיאתם המהירה". 2,000 שנה לאחר מכן ציין פרנסיס בייקון ש"מים מחוממים במקצת קופאים יותר בקלות מאשר מים קרירים". תצפיות אלו זכו להתעלמות מצד הקהילה המדעית המודרנית עקב עמידתן לכאורה בניגוד לפרדיגמה המקובלת. רק ב-1969, לאחר שתלמיד תיכון מטנזניה בשם ארסטו מפמבה התעקש לעמוד מאחורי תצפית דומה של קפיאה מהירה של תערובת גלידה חמה במהלך שיעור בישול בבית ספרו, פורסם מאמר מדעי המתאר את התופעה. חזרות נוספות על הניסוי העלו מספר גורמים אפשריים לקפיאה המהירה של הנוזל החם, הנראית מנוגדת לעקרונות תרמודינמיים. התופעה מכונה על שמו של התלמיד העקשן, אפקט מפמבה.

"חתלתול אקוסטי" היה מיזם של ה-CIA ו"סוכנות המדע והטכנולוגיה" האמריקנית, שבו ניסו להשתמש בחתול למטרות ריגול, בשנות השישים. בניתוח שארך כשעה, שתל וטרינר מיקרופון בתעלת אוזנו של חתול, משדר רדיו קטן בבסיס גולגולתו, וחוט חשמל דק בתור אנטנה אל תוך פרוותו, סמוך לעמוד השדרה. כדי למנוע הסחות דעת דוכא חוש הרעב של החתול. עלות המיזם הוערכה בכעשרים מיליון דולר. המשימה הראשונה במסגרת הפרויקט הייתה לצותת לשני אנשים בחצר שגרירות ברית המועצות שבוושינגטון הבירה. החתול שוחרר בקרבת מקום, אך ככל הנראה כמעט מיד הוא נדרס על ידי מונית. בעקבות כישלון משימה זו, בוטל המיזם.

מדע הארכאולוגיה נוצר רק בסוף המאה ה-19. הארכאולוגים עד לתקופה זו התעניינו יותר בממצאים מעניינים לצורך הצגה במוזיאונים מאשר במחקר מדעי ארכאולוגי באתר, והתנהגותם דמתה יותר להתנהגות הארכאולוג הבדיוני אינדיאנה ג'ונס. ידוע הסיפור על האגיפטולוג הצרפתי אמיל אמלינו, אשר גילה באבידוס שבמצרים העליונה כ-3,000 כדי אבן מפוארים שלמים מהשושלות ה-1–3 של הממלכה הקדומה (המאה ה-30 לפנה"ס–המאה ה-27 לפנה"ס). אמלינו בחר מתוכם את הכדים היפים ביותר עם כתובות חרותות על גביהם, ואת יתרת הכדים ניפץ לרסיסים כדי למנוע מאחרים להשיגם. השינוי חל כאשר הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי חפר בשנת 1890 את תל חסי שבשפלת ארץ ישראל. פיטרי הקפיד על תיעוד ורישום מדויק של כל ממצא, התעניין בשברי הקרמיקה, והבין שכלי החרס הם הכלי הטוב ביותר לצורך תיארוך.

הטמרין הקיסרי (Saguinus imperator), פרימט קטן שנפוץ באמריקה הדרומית, קיבל את שמו בזכות שפמו הייחודי שדומה לזה של קיסר גרמניה וילהלם השני. הזואולוג שגילה את המין נתן לו תחילה את שמו כבדיחה, אולם עם הזמן דבק השם בטמרין המשופם והפך לשמו המדעי. לעומתו, הטמרין הזהוב-ידיים, שאף הוא נפוץ באמריקה הדרומית, קיבל את שמו המדעי "טמרין מידס" (Saguinus midas) בשל פרוותו הזהובה שעל כפות ידיו ורגליו ועל שם המלך האגדי, מידאס, שהיה ידוע כבעל יכולת הפיכת כל דבר שנגע בו לזהב.

באמצע שנות השבעים ביקשו אנשי רשות שמורות הטבע, לחדש את אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל. לאחר שארחו את אחיו של השאה הפרסי, מוחמד רזא פהלווי, ואפשרו לו לצוד יעל בעל קרניים גדולות במיוחד בחי בר שליד יטבתה, קיבלו ממנו הבטחה להעברת שני זוגות יחמורים משמורת טבע באיראן. עד לשלהי 1978 לא קוימה ההבטחה ועם תחילת המהומות שבישרו על המהפכה האיראנית וסיום שלטון השאה, סבר אברהם יפה, מנהל הרשות, כי זו ההזדמנות האחרונה להשיג את היחמורים. אזרח הולנדי בשם מייק ואן חרבנברוק, שעבד ברשות שמורות הטבע, טס לאיראן, חילץ ארבע נקבות יחמור והעלה אותן על טיסת אל על האחרונה מטהראן. הנקבות צורפו לשני זכרים שהובאו מגרמניה שנתיים לפני כן והוקם גרעין רבייה בחי-בר שבכרמל. החל מ-1996 מתבצע באופן סדיר שחרור לטבע של יחמורים שנולדו בחי בר. כיום אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל היא מהגדולות בעולם.

האדם מצא לאיברי הקרנפים שימושים רבים לתועלתו. בעבר, עמים שונים באפריקה ובמזרח הרחוק השתמשו בעור הקרנף להכנת מגיני מלחמה, או למיגון סירות המלחמה כדי להגן עליהן מפגיעת חיצים וחניתות. בסין השתמשו בעור גם כדי לרפד את אוכפי הסוסים. בעוד ששימושים אלו פסו בעיקרם מהעולם, עדיין תולים רבים באיברי הקרנף סגולות רפואיות. בתאילנד, נמכר דם קרנפים כסגולה לחוזקה ואבקת עצמות קרנף כתרופה לשרירים כואבים. גם לגללי הקרנף מצאו שימוש - הם גורמים לשלשול ובתוספת שמן מסירים יבלות, וזאת בתנאי שהם "טריים" ממעיו של קרנף שהומת זה עתה. גם השתן (שכביכול מרפא דלקות גרון), הקרן ואיברי המין הזכריים (המשמשים לשיקוי תאווה) נמכרים בשוק השחור. הביקוש הרב לאיבריהם של הקרנפים גורם לנסיקה במחיריהם בארצות רבות בעולם, ובמקביל להכחדתם.

במדינות רבות נבחר בעל חיים כסמל לאומי של המדינה. כך למשל, בארצות הברית נבחר עיטם לבן-ראש כציפור הלאומית והביזון כחיה לאומית, הזאב האפור הוא בעל החיים הלאומי של טורקיה ושל סרביה, הברדלס הוא בעל החיים הלאומי ברואנדה, ועוד דוגמאות רבות. עם זאת, אין מדינות רבות בהן מכהן בעל חיים בתפקיד רשמי. בריטניה היא אחת מן המדינות יוצאות הדופן, שכן במעונו הרשמי של ראש ממשלת בריטניה מתוקצב חתול שתוארו הרשמי הוא "רודף העכברים הראשי של הקבינט" (Chief Mouser to the Cabinet Office). התקציב השנתי להחזקתו של החתול הרשמי הוא 100 לירות שטרלינג, נכון לעשור הראשון של המאה ה-21. במהלך המאה העשרים ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 תועדו 12 חתולים בתפקיד זה.

9 בנובמבר הוא תאריך שבו התרחשו מספר אירועי מפתח בהיסטוריה של גרמניה. המונח הגרמני לציון יום זה נקרא "Schicksalstag" (שׁיקְזַאלְסְטַאגְ; "יום הגורל"), שבו נעשה שימוש זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה בידי מספר היסטוריונים ועיתונאים ושימוש נרחב בכלי התקשורת הגרמנים לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989. בין האירועים הרבים שפקדו את גרמניה בתאריך זה, ניתן למנות חמישה אירועים בולטים במיוחד: ב-1848 הוצא להורג המנהיג הליברלי רוברט בלום, פעולה שנתפסה כסמל לכישלון של מהפכות 1848; ב-1918 קרס הרייך השני במהלך המהפכה הגרמנית ובמקומו עלתה רפובליקת ויימאר; ב-1923 נכשל ניסיון המהפכה של היטלר לעלות לשלטון (הפוטש במרתף הבירה), אירוע שהעלה את היטלר למעמד של דמות דומיננטית בפוליטיקה הגרמנית; ב-1938 התרחש ליל הבדולח שהיה הטבח הגדול הראשון ביהודי גרמניה; ב-1989 הופלה חומת ברלין, פעולה שהחלה סדרה של אירועים שבעקבותיהם אוחדה גרמניה מחדש.

בארצות הברית ישנן מספר רשויות מקומיות, שבהן לא מתקיימות בחירות מוניציפליות, משום שיש בהן תושב יחיד, והוא מוגדר כראש הרשות המקומית. לדוגמה, מאז שנת 2004, בכפר מונווי, שבמדינת נברסקה, מתגוררת רק הגברת אלזי איילר. כל זמן שהיא משרתת את אוכלוסיית הרשות, למשל בתחזוקת ותאורת ארבעת רחובות הכפר, ובאחזקת ספרייה עירונית (בתמונה), היא מקבלת תקציב ממדינת המשנה. גם בשיא פריחתה של רשות מקומית זו, בשנות ה-30 של המאה ה-20, היא לא הייתה גדולה במיוחד. גרו בה אז 150 איש. בישראל יש מקרים קיצוניים עוד יותר: מגדל תפן ונאות חובב מנוהלות בידי ועדה קרואה, משום שמעולם לא גר בהן שום תושב. אלו אזורי תעשייה גדולים, שמוגדרים כרשויות מקומיות.

גוש הזכוכית העתיק הגדול ביותר בעולם התגלה בישראל בשנת 1959. במהלך החפירות הארכאולוגיות באתר בית שערים, על קרקעיתה של מערה חצובה, התגלה גוש מלבני גדול עשוי זכוכית בלתי שקופה בגוון סגול: אורכו כשלושה מטרים וחצי, רוחבו שני מטרים, עוביו כחצי מטר ומשקלו כ-8.8 טון. הזכוכית הזאת הייתה נושא למחקר בבית החרושת קורנינג שבארצות הברית שיצקו את המראה מחזירת האור לטלסקופ שבמצפה הכוכבים שבהר פאלומר מגוש זכוכית שמשקלו היה 14.5 טון. המערה שנמצא בה הגוש שימשה סדנה לייצור זכוכית בתקופה המוסלמית הקדומה: נבנה בה תנור היתוך גדול שעורבבו בו חומרי הגלם לזכוכית, והובערה בה אש שלובתה לטמפרטורה של מעל 1,000 מעלות צלזיוס במשך שבועות אחדים, עד שהחומרים התרכבו לכדי זכוכית. לאחר מכן הרסו את התנור וניתן היה לשבור מן הגוש גושים קטנים לשם מכירה לסדנאות ייצור כלי זכוכית שהיו בסביבה. במערה זו, סביב גוש הזכוכית הזה, קיימה ממשלת ישראל את ישיבתה ביום 30 במרץ 2008.

כאשר מדינה מבקשת לצאת למלחמה כנגד אחרת, היא יכולה בפועל לגייס את צבאה ולתקוף ללא גינונים נוספים. עם זאת, במשפט הבינלאומי ובנוהגים הדיפלומטים, על התוקפת לצאת בהכרזת מלחמה מסודרת. זאת מתאפשרת בזכות "קאזוס בלי", מונח לטיני המתורגם לעברית כ"עילה למלחמה". כך לדוגמה, ראתה ישראל בסגירת מצרי טיראן על ידי מצרים, ערב מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים, כהצדקה לצאת למלחמה. מקרה ידוע אחר הוא ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד בסרייבו, אשר הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. לעיתים העילה איננה כה סדורה, ולעיתים הסיבה הרשמית משמשת רק כתירוץ. כך אירע במלחמת הכדורגל בין הונדורס לאל סלוודור, בה הסיבה הרשמית הייתה אלימות במשחק כדורגל בין נבחרות המדינות.

גשם של בעלי חיים הוא תופעה מטאורולוגית בה בעלי חיים נופלים מחלל האוויר. התופעה נחשבת לנדירה ביותר, על אף שתועדה במדינות רבות במהלך ההיסטוריה. בעלי החיים אשר נופלים מהשמיים במהלך התופעה הם לרוב דגים, צפרדעים וציפורים. לעיתים בעלי החיים שורדים את הנפילה, בדרך כלל דגים, דבר המעיד על כך שמקום הנפילה אינו רחוק ממקום הימצאם המקורי. עדי ראייה שצפו בגשם של צפרדעים תארו אותן לאחר הנפילה כמבוהלות אך במצב בריאותי טוב, והן חזרו לפעילות נורמלית זמן קצר לאחר האירוע. במקרים אחרים תוארו החיות כקפואות למוות או אפילו מכוסות בקרח ולעיתים ה"גשם" הוא של חלקי גוויות. מקרים אחדים התרחשו מיד לאחר סופות שכללו רוחות חזקות, בעיקר סופות טורנדו, אולם תועדו גם מקרים שהתרחשו במזג אוויר שאינו יוצא דופן, וללא שנצפו רוחות חזקות או נד מים בקרבת מקום.

כידוע, במהלך מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית לחמה בגרמניה הנאצית. בעקבות אותה מלחמה ובעקבות השואה, האידאולוגיה הנאצית נתפסת בעולם הדמוקרטי כבלתי קבילה. למרות זאת, המפלגה הנאצית האמריקנית, פועלת בארצות הברית באופן גלוי, בולט, ממושך מאוד וחוקי. מוזיאון השואה של אילינוי, למשל, הוקם במסלול בו צעדה מפלגה זו, באחד המצעדים המפורסמים שלה. פעילותה מוזכרת גם בסרטים רבי מכר, כמו "סקוקי" ו"האחים בלוז". יתרה מזאת, המפלגה הנאצית האמריקנית גם מקבלת לשורותיה יהודים, כגון דניאל בורוס.

אחדים מהבכירים באנשי המדע ומפתחי הטכנולוגיה בעת החדשה לא הצליחו בלימודיהם. גרגור מנדל, אבי תורת התורשה, לא נשאר באקדמיה עם תום לימודיו. הוא ניהל מנזר והוציא במהלך כל חייו מאמר מדעי בודד. צ'ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה, סיים רק תואר ראשון, בתאולוגיה, ונשר מלימודי מדעי החיים. פרנק לויד רייט, מן המובילים את התפתחות אדריכלות המאה העשרים, לא סיים את שנתו הראשונה בלימודי האדריכלות. אך הדוגמה הקיצונית ביותר היא זו של תומאס אלווה אדיסון, המפורסם בממציאים בעת החדשה וממובילי ההתפתחות הטכנולוגית המודרנית. אדיסון נשר מכיתה א'. אמו, שהייתה כימאית, נתנה לו חינוך ביתי – וגם זה בהצלחה חלקית ביותר. אדיסון לא הבין עד יומו האחרון סוגיות בסיסיות בחשבון פשוט.

לפי עקרון הברירה הטבעית, שהוא עקרון מרכזי בתורת האבולוציה, היצור החי המותאם ביותר לסביבתו יהיה בעל סיכוי השרידה הגבוה בה. תפישה שגויה מקובלת, גורסת שהחזק שורד. אולם בהחלט יש מקרים, שבהם קשה לזהות את ההתאמה לסביבה עם המושג "חזק". בסביבות מוכות במחלת המלריה, למשל, יש ברירה טבעית משמעותית לטובת נשאי "תלסמיה" ו"אנמיה חרמשית" ולטובת חולי "חוסר G6PD". זאת משום שטפיל המלריה מתקשה להתפתח בכדוריות הדם האדומות שלהם.

ב-29 באוקטובר 1957 השליך משה דואק רימון בכנסת. פיצוץ הרימון גרם לפציעתו הקשה של שר הדתות משה שפירא, וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר, ושר התחבורה משה כרמל. בזמן אשפוזו של בן-גוריון פגע שלישו הצבאי נחמיה ארגוב ברוכב אופניים. רוכב האופניים, דוד קדוש, נפצע קשה באירוע והרופאים הביעו חשש לחייו. כתוצאה מכך, שם ארגוב בן ה-43 קץ לחייו. ארגוב השאיר אחריו מכתב אישי לבן-גוריון, וכן ציווה את כל רכושו למשפחת קורבן התאונה, אם כי קדוש (שהחלים) ומשפחתו, סירבו לקחת את הירושה. מחשש לבריאותו של בן-גוריון הסתירו את דבר מותו של ארגוב. העיתונים באותם ימים הדפיסו מהדורה מצונזרת מיוחדת שהתעלמה ממותו הטרגי של ארגוב, ואשר הופצה במתכונת זו רק בבית החולים, כדי שבן-גוריון לא יבחין.

בראש מוסד החכם באשי במולדובה עמדו במהלך כל ההיסטוריה בני משפחת המייסד, החכם באשי הראשון של נסיכות מולדובה - נפתלי בן יצחק הכהן - פרט למקרה אחד. חסידים שהיגרו אל הנסיכות מגליציה, מפולין ומאוקראינה, לא היו מרוצים מסדרי השחיטה שהיו נהוגים בה. לאחר שמוסד החכם באשי סירב למנות שוחטים מבין החסידים, פנו האחרונים אל השלטונות בהסתמכם על התקנון האורגני והביאו לביטול המוסד.

כלא שש, בית סוהר צבאי הנמצא באזור עתלית, הוצף ב-22 בנובמבר 1969 בשל סופת גשמים חזקה, ומפלס המים בכלא הגיע עד לגובה שני מטרים. על אף ששמירת האסירים הופקרה כאשר גם הסוהרים וגם האסירים שאבו את המים, אף אסיר לא ניצל הזדמנות זו כדי לברוח. כתוצאה מכך, מפקד אגף כוח אדם, האחראי לכלל חיל המשטרה הצבאית ובכללם בתי הסוהר הצבאיים, החליט לשחרר עשרות אסירים ולבטל את עונשיהם.