יוון המיקנית
יָוָון המִיקֶנִית היא השלב האחרון בתקופת הברונזה ביוון העתיקה, היא שימשה כתפאורה לשירה האפית של הומרוס וסיפורים אחרים מהמיתולוגיה היוונית. התקופה המיקנית שואלת את שמה מהאתר הארכאולוגי המרכזי מיקנה הממוקם בצפון-מזרח מחוז ארגוס אשר בחצי האי פלופונסוס בדרום יוון. גם אתונה ותבאי הן ערים מיקניות מרכזיות.
התרבות המיקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרבות המיקנית פרחה בין המאה ה-17 לפנה"ס לבין סיום תקופת הברונזה סמוך לשנת 1100 לפנה"ס. נפילתה של התרבות המיקנית מיוחסת בעיקר לפלישות של השבטים הדורים. היו מספר ערים מרכזיות בתרבות המיקנית ביניהן אתונה, תבאי, יולקוס (אנ') ואף אתרים על איים מרוחקים כגון כרתים. נוסף לערים הגדולות, היו ביוון מספר מוקדי פולחן מסורתי בצורת מקדשים ביתיים, כגון לרנה. מושבות מיקניות הוקמו גם על איים בים האגאי, על חופי אסיה הקטנה וכן בקפריסין.
התרבות המיקנית נשלטה ברובה על ידי אריסטוקרטיה של לוחמים. סביב המאה ה-15 לפנה"ס הרחיבו המיקנים את שליטתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית, ואימצו את הכתב ליניארי א' כדי לכתוב את גרסתם המוקדמת ליוונית.
לא רק שהמיקנים ניצחו את המינואים, אלא שניצחונם כלל גם התגברות מיקנית על הענקית טרויה, עיר מינואית עוצמתית במיוחד שהיוותה יריב לכוח המיקני. מכיוון שהטקסטים היחידים שמתעדים את האירועים הללו הם ה"איליאדה" וה"אודיסאה" של הומרוס וטקסטים יוונים אחרים המהולים בכבדות במיתולוגיה, ישנם ספקות רבים בנוגע לקיומה של מלחמת טרויה. ב-1897 חשף הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן עתיקות באסיה הקטנה (בימינו על אדמת טורקיה) שלטענתו הן השרידים של טרויה, אך ישנן אי-התאמות רבות בין הממצא הארכאולוגי בהריסות האלה לבין תיעוד של טרויה ב"איליאדה" של הומרוס.
המיקנים קברו את האצולה שלהם בקברים דמויי כוורת (Tholoi). אחוזות קבר אלה היו חדרי ענק עגלגלים עם תקרות גבוהות וכניסות ישרות מרוצפות באבן. לעיתים קרובות נקברו אנשים עם פגיונות או ציוד צבאי אחר. לעיתים קרובות נקברה האצולה הגבוהה מעוטרת בכתרים, מסכות זהב, שריון מתכת, וכלי נשק משובצים באבני חן. רובם נקברו בתנוחת ישיבה, וחלקם עברו תהליך חניטה. יוצאים מן הכלל היו אכילס ופאטרוקלוס שנמצאו בהריסות של שלימן. הם לא עברו חניטה אלא תהליך של שריפת הגופה, ובמקום מסכת זהב זכו לכד מוזהב שבתוכו נח אפר המת.
נכון להיום לא זוהתה אוכלוסיית כמורה בתרבות המיקנית. נמצאו עדויות על חותמים, טבעות ואף אמצעי פולחן לריטואלים של תפילה. מתפללים בדרך כלל מצוינים על ידי ידיים שלובות, על ידי יד ימין מורמת כאות שלום או על ידי השמת יד אחת על המצח. באלים ניתן להבחין בסצנות בהן שתי הידיים באוויר או בתנועה קדימה של נתינה וקבלה.
בסוף המאה ה-12 לפנה"ס ותחילת המאה ה-11 לפנה"ס, עם משבר תקופת הברונזה המאוחרת החלה הדעיכה של יוון המיקנית. האוכלוסייה התמעטה בצורה ניכרת וחלק גדול מהאוכלוסייה הפכו בורים, דעיכה זאת מיוחסת לפלישות של השבטים הדורים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שי שמש, אילן יוחסין של עם, באתר מדע גדול, בקטנה, 8 בנובמבר 2017
ציביליזציה מיקנית, דף שער בספרייה הלאומית
- יוון המיקנית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
| היסטוריה של יוון | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| יוון בעת העתיקה |
|
| ||||
| יוון בימי הביניים | יוון תחת שלטון ביזנטיון • יוון תחת שלטון הצלבנים | |||||
| העת החדשה | יוון העות'מאנית • מלחמת העצמאות היוונית | |||||
| יוון העצמאית | ממלכת יוון • מלחמות הבלקן • יוון במלחמת העולם הראשונה • מלחמת יוון–טורקיה • יוון במלחמת העולם השנייה • מלחמת האזרחים ביוון • המשטר הצבאי ביוון | |||||
