הניוואן
| |||
 | |||
| כנסיית יוסף הקדוש במרכז העיר | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 ויניצה | ||
| שפה רשמית |
אוקראינית  | ||
| תאריך ייסוד |
1629 | ||
| שטח | 14.75 קמ"ר | ||
| גובה | 252 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 12,191 (1 בינואר 2022) | ||
| קואורדינטות | 49°5′N 28°20′E / 49.083°N 28.333°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| https://gnivan-miskrada.gov.ua/ | |||
  | |||
הניוואן (באוקראינית: Гнівань) היא עיר קטנה במחוז ויניצה שבאוקראינה, ששוכנת על הגדה המזרחית של נהר הבוג הדרומי, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפר בשם הניוואן במקום מושבה של העיר נזכר לראשונה בשנת 1629. בשנת 1793, בהחלוקה השנייה של פולין עבר הכפר לשליטת האימפריה הרוסית. הוא השתייכה לפלך פודוליה של האימפריה. בשנת 1870 נבנתה תחנת רכבת הניוואן בקו קייב-אודסה, מה שהביא להתרחבות היישוב. במקום נבנו שני מפעלים להפקת סוכר ונפתחה מחצבה להפקת גרניט. בתחילת המאה ה-20 נבנתה בעיר כנסייה קתולית על שם יוסף הקדוש, שהפכה לסימן היכר של העיר. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית ועם כינון ברית המועצות הפכה העיר לחלק ממחוז ויניצה. במהלך מלחמת העולם השנייה כבשה העיר על יידי הצבא הגרמני ב־17 ביולי 1941. העיר הייתה תחת כיבוש גרמני עד ל־15 במרץ 1944. במהלך שנות הכיבוש נרצחו כל יהודי הניוואן על ידי גרמנים ומשתפי פעולה האוקראינים.
לאחר המלחמה נפתחו בעיר (לצד מפעלים להפקת סוכר) מפעל לייצור מזון, מפעל לייצור חומרי בניה ומפעל לייצור מסבים. בשנת 1981 קיבלה הניוואן סטטוס של עיר.
יהודי הניוואן
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות היהודים בהניוואן מוזכרת בראשונה בסוף המאה ה-18. בשנת 1913 התגוררו בה כ-250 יהודים. בינואר 1939 התגוררו בהניוואן 360 יהודים (כ-11% מכלל האוכלוסייה).
הניוואן נכבשה על ידי הגרמנים כעבור חודש מתחילת מבצע ברברוסה. מעטים מיהודי העיר הצליחו להימלט מזרחה. לאחר הכיבוש היצתוו כל היהודים ללבוש סרט לבן על היד. המושל הצבאי הקים יחידת משטרה ממשתפי פעולה אוקראינים, אשר אנשי הופקדו על שמירת שמירת הסדר ועל אכיפת ההוראות על היהודים. היהודים רוכזו בגטו, בתיהם נבזזו על ידי התושבים האוקראינים. בשבוע הראשון של הכיבוש שוטרים אוקראינים הוציאו להורג קבוצה של 15 יהודים צעירים. היהודים הועסקו בעבודות שונות בעיר ובסביבותיה (איסוף וקבורה של חללים (חיילי הצבא האדום שנהרגו בקרבות בסביבה), פינוי אשפה, חפירת תעלות וכדומה). בחורף 1941/1942 נפטרו כמה עשרות מאסירי הגטו מרעב ומחלות. ביוני 1942 כל היהודים שעוד נותרו בהניוואן הוצאו להורג על ידי השוטרים האוקראינים תחת פיקוח גרמני. לפי הערכה במהלך הכיבוש הנאצי נרצחו בהניוואן כ-300 יהודים.
במהלך שנות הכיבוש פעלו בעיר חסידי אומות העולם ולדימיר דלוז'בסקי ואשתו מריה. דלוז'בסקי, כומר נוצרי אורתודוקסי ההביא בביתו בני משפחת פנסקי וויינברג. בהמשך הוא הצליח להבריח אותם מהניוואן אל השטח בשליטת הרומנים (טרנסניסטריה), בה הם שרדו את שנות הכיבוש הנאצי. בשנת 2003 הוענק לולדימיר ומריה דלוז'נסקי תואר חסידי אומות העולם על ידי יד ושם.
לאחר המלחמה שבו אל העיר כמה עשות יהודים. נוכחות יהודית בהניוואן פסקה בתחילת שנות ה-2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הניוואן
- הניוואן באתר לזכר הקהילות היהודיות באוקראינה (רוסית)
- סיפורם של חסידי אומות העולם ולדימיר ומריה דלוז'בסקי (רוסית)
| בקרת זהויות |
|
|---|