קוץ

1. כינוי לצמחים בעלי פרחים, עפ"ר ממשפחת המורכבים, שעליהם בעלי קצוות חדים.

   • ”וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה“ (בראשית ג, פסוק יח)
   • ”הַמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קִדֵּשׁ; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא קִדֵּשׁ, אֶלָּא דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ה, משנה ח)
   • ”אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ לְבוּשׁ רִקְמָה וְיִשְׁכַּב בְּעֶרֶשׂ שֵׁן וְעֹטֶה פָּז וְדַר דָּר - הֲלֹא יִזְכֹּר בְּעֵת יֵרֵד שְׁאוֹלָה וְשָׁם יִרְקַב וְיַעְלֶה קוֹץ וְדַרְדָּר“ (ספר הענק, מאת ר' יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”לֹא תִזְרַע אֶל-קוֹצִים, לֹא תִיגַע לָרִיק, עוֹד תִּרְאֶה עֵת יִגְמַל עֲמָלְךָ וְרָבָה“ (אִגֶּרֶת קְטַנָּה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
   • השריפה כילתה עד מהרה את שדה הקוצים.

2. חלק בולט וחד הנמצא בצמחים ובעלי חיים מסויימים.

   • ברוב המקרים הקוצים מגנים על הצמח מפני טריפה או מפני פגיעה פיזית אחרת. אולם לקוצים ולזיזים שעל הזרעים (כמו במיני הגזר) יש תפקיד אחר - הם נתפסים בצמר הכבשים והעזים (ובגרביים שלנו) וכך מופצים למקומות חדשים "כשהקוצים היו קוצים" מאת ד"ר אורי פרגמן–ספיר, מתוך: "בשביל הארץ", גליון 49 - יוני יולי 2012
   • ”שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלִּין לַחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה, וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ; בְּקִדּוּשׁ אֶחָד - כָּשֵׁר, בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין - פָּסוּל.“ (משנה, מסכת פרה – פרק ז, משנה יא)
   • בספרות הבוטנית המקצועית, ישנם מושגים אחדים המאפיינים אברונים חדים: קוצים, זיפים שיכים ושערות. [...] ברגע שגודלם עולה על 3-4 מ"מ וקשיותם חזקה מאוד הם 'הופכים' לקוצים של ממש "קוצים, קוצים" – על קוצים בישראל, מאת פרופ' w:אבישי שמידע, 2006. פורסם גם ב"פרחי ירושלים" מאת אבישי שמידע ודוד דרום, הוצאת נכה-כרטא, ירושלים, 1986
   • לורד יש הרבה קוצים.

3. קצת, מעט. בפרט: פרט קטן מתוך נושא מסויים.

   • ”[...] והיה גם מדקדק גדול ובעל מקרא ומסרה ותרגום, בקי מאד בכל תנועה נקודה וקוץ“ (ספר מסע תימן, מאת יעקב ספיר הלוי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”כל רגע סבל פה למטה הוא רבבות שנים של סבל שם למעלה, וכל קוצו של כאב פה למטה הוא ים של יסורים שם למעלה, וכל קורטוב של שמחה פה למטה הוא ש"י עולמות של שמחה שם למעלה“ (המשיח הלבן, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)

• יתכן שהשם נגזר מהפועל קָץ שמשמעו לא רצה כיון שהקוצים אינם רצויים בדרך כלל בחקלאות. או מ קָץ ב שמשמעו לקצור ולקצץ. משמעות (3) מופיעה בלשון חכמים בהוראת פרטים קטנים שבתורה, ויש המפרשים שהם התגים (הכתרים) המעטרים את האותיות שבתורה. למשל: "א"ר זעירא: אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה - תלתלין הן. יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל" (ויקרא רבה יט ב) וראו למשל בערכים קוצו של יוד ועל כל קוץ וקוץ.
• משמעות (1) מופיעה כבר בלשון המקרא. קליין ^[1] מפרש עפ"י אכדית בהגיית קֻסֻ kussu , שמשמעה "קוצים". מקביל למצרית המצויה בפפירוס אנאסטאזי א בהגיית: qatcha^[2] - קוצים, שיח קוצני. להלן הירוגליף:

• אליה וקוץ בה
• במדבר כל קוץ הוא פרח
• הטיל קוצים בעיניו
• כאש בשדה קוצים
• כל קוץ וקוץ
• כילה קוצים מן הכרם
• קוץ בתחת
• קוצו של יוד

• קוֹצָה
• קוצי
• קוציץ
• קוצני
• התקוץ

• ברקן (1,2)
• דרדר (1,2)
• חדק(2)
• חוח (1,2)
• קורטוב (3)
• שביב (3)
• שמץ (3)

• אנגלית: thistle‏‏‏‏ (1), thorn‏‏‏‏ (2),

spike‏‏‏‏ (2), bit‏, detail‏‏‏‏ (3)

• ערבית: شوك‏‏‏‏ (1), شوكة‏‏‏‏ (2)
• רוסית: шип‏‏‏‏ (2)

• זוטה (3)
• עוקץ
• תג (3)

ערך בוויקיפדיה: קוץ

אין לבלבל ערך זה עם הערך קְוֶץ'.

אין לבלבל ערך זה עם הערך כוץ.

1. לשון חז"ל סילק קוצים מן השטח.

   • ”מסלקין (מסקלין) מקוצין מקוטפין מסתתין ומצדדין ומגמזין עד ר"ה ונוטל את הרואה“ (תוספתא, מסכת שביעית – פרק א, הלכה יא)
   • ”יוצאין לקווץ הדרכים“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף ה, עמוד א)

מן קוֹץ

• הִתְקַוֵּץ
• קָווּץ