מילה יחידאית. מקביל למילה היחידאית "מְגוּרָה": ”הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה“ (חגי ב, פסוק יט), משורש ג־ו־ר ובמשקל מַקְטֵלָה (וראו עוד בגיזרון שם). יש שרצו לומר שגם כאן המ"ם הראשונה אינה חלק מהמילה אלא לשימוש, וכאילו כתוב: "מִמְּגֻרוֹת", כלומר חלק מהמגורות.[1] סברה אחרת היא כי שורש המילה הוא א־ג־ר, והאל"ף נשמטה עם הזמן (אולי זה ההסבר לדגש באות מ"ם). מילה נרדפת נוספת ששורשה אג"ר היא "מוֹגֵרָה" המצויה בלשון חז"ל: ”הלוקח מן המוגירות בצור פטור.“ (תוספתא, מסכת דמאי – פרק א, הלכה י). אפשרות נוספת, שמדובר כאן בשורש תנייני מ־ג־ר העומד בפני עצמו. לפי סברא זו מסתבר שהדגש במ"ם היא לתפארת הקריאה. ומצינו במקרא מילה במשקל דומה: "מַמְּרֹרִים".
