מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- איבד וכילה. ביטל את קיום דבר.
- ”כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת: אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ; וְאָמְרָה, לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן“ (משלי ל, פסוק כ)
- ”אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם“ (בראשית ו, פסוק ז)
- ”כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם“ (שמות יז, פסוק יד)
- ביטל צורה.
- ”וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים“ (במדבר ה, פסוק כג)
- ניקה. העביר רושם של לכלוך.
- ”כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן“ (משלי ל, פסוק כ)
- ”בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים“ (ישעיהו כה, פסוק ח)
- ”אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר“ (ישעיהו מג, פסוק כה)
- ”וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יג)
- מן המקרא (2.) קרוב אל מחק.
- בפסוק במלכים ב יש מפרשים לשון מחה ג מחא לשון הכאה.
- בפסוק ”וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה“ (במדבר לד, פסוק יא) לרוב המפרשים לשון הכאה ושבירה מחא. וי"מ לשון לשון לשון ביטול וסיום (כמו נמחה). (הכתב והקבלה)
- לשון חז"ל הביע התנגדות.
- לפי שהיו עבדים למלך מצרים היו יוצאין בשוק ונוטלין פת ובשר ודגים, ואין אדם מוחה בידם. יוצאין בשדה ונוטלין תאנים וענבים ורמונים, ואין מוחה בידם פסיקתא זוטרתא שמות פרשת בשלח פרק טז סימן ג
- מחאה בפני שנים מחאה וכותבין אף על פי שלא אמר להם כתובו, וכיון שמיחה בשנה ראשונה אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה, אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות, לפיכך צריך למחות בסוף כל שלש שנים, ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואחר כך מיחה אינה מחאה. רמב"ם טוען ונטען פרק י"א הלכה ח
- כששמע את הדברים מחה בתוקף.
- לשון חז"ל (יש לשכתב פירוש זה): לחץ ודחק. ניקה מן הפסולת.
- הפשטתו ומיחוי קרביו דוחים את השבת
- לשון חז"ל. אולי ממחא.
- בהווה מוחה וגם ממחה.
גם
