מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
כתובת
|
| הגייה* |
ktovet
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
כ־ת־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטֹלֶת
|
| נטיות |
ר׳ כְּתוֹבוֹת; כְּתֹבֶת־; ר׳ כְּתוֹבוֹת־
|
- לשון המקרא מספר סימנים, אותיות או מילים שנכתבו, גולפו, או נחרטו על מצע כלשהו.
- ניתן להבחין בכתובות על ממצאים ארכיאולוגיים בעלי שרידות יחסית כגון אבן, שיש, מתכת, או עץ.
- כתובת עקרון היא כתובת פלשתית שנחשפה בשנת 1996, במהלך חפירות ארכאולוגיות, בתל מקנה, המזוהה עם עקרון המקראית.
- ארבע משקולות מצויות כיום מתקופת בר כוכבא, שעליהן מתנוססת כתובת הכתובה באלפבית העברי המרובע, הכתב שהיה בשימוש משלהי ימי בית שני.
- עברית חדשה בהשאלה: מקום מושבו המדויק של אדם או של גוף כלשהו, המשמש לשליחת מכתבים או לדברי דואר אחרים.
- המילה מופיעה פעם אחת בתנ"ך, כחלק מהצירוף "כתובת קעקע": ”וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם“ (ויקרא יט, פסוק כח)
| השורש כתב
|
|
השורש כ־ת־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| כ־ת־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
כָּתַב
|
כּוֹתֵב
(ב׳ פעוּל: כָּתוּב)
|
יִכְתֹּב
|
כְּתֹב
|
לִכְתֹּב
|
| נִפְעַל
|
נִכְתַּב
|
נִכְתָּב
|
יִכָּתֵב
|
הִכָּתֵב
|
לְהִכָּתֵב
|
| הִפְעִיל
|
הִכְתִּיב
|
מַכְתִּיב
|
יַכְתִּיב
|
הַכְתֵּב
|
לְהַכְתִּיב
|
| הֻפְעַל
|
הֻכְתַּב
|
מֻכְתָּב
|
יֻכְתַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
כִּתֵּב
|
מְכַתֵּב
|
יְכַתֵּב
|
כַּתֵּב
|
לְכַתֵּב
|
| פֻּעַל
|
כֻּתַּב
|
מְכֻתָּב
|
יְכֻתַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְכַּתֵּב
|
מִתְכַּתֵּב
|
יִתְכַּתֵּב
|
הִתְכַּתֵּב
|
לְהִתְכַּתֵּב
|
| |
|
ערך בוויקיפדיה: כתובת