מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
כול[1]
|
| הגייה* |
kol
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
|
| שורש |
כ־ל־ל א
|
| דרך תצורה |
משקל קֹטֶל
|
| נטיות |
נ"י: כָּל־, כ': כֻּלִּי, כֻּלּוֹ, כֻּלָּהּ, כֻּלְּךָ, כֻּלֵּךְ גם כֻּלָּךְ, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּם, כֻּלָּן, כֻּלְּכֶם, כֻּלְּכֶן[2]
|
- מִלָּה הַבָּאָה לְתָאֵר דָּבָר שָׁלֵם, לְהוֹרוֹת שֶׁחֲלָקָיו אוֹ פְּרִיטָיו מְצוּיִים בִּמְלוֹאָם.
- ”וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה“ (בראשית ב, פסוק ו)
- ”וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ...“ (בראשית יא, פסוק ח)
- ”...אֶת־הַכֹּל, נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ“ (דברים ב, פסוק לו)
- ”וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת, וּמִשָּׁלָל, וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם: הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד“ (שמואל א׳ ל, פסוק יט)
- מִלָּה הַבָּאָה לְהוֹרוֹת עַל הַכְלָלָה, עַל אֹסֶף שֶׁל דְּבָרִים בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.
- לשון המקרא בִּשלילה שׁוּם דָּבָר, כְּלוּם, אַף לֹא שֶׁמֶץ.
- ”מַה־שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ“ (קהלת א, פסוק ט)
- ”אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם־לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ...“ (דברים ח, פסוק ט)
- בהשאלה: כִּנּוּי לִכְלַל הָאֲנָשִׁים, לֶהָמוֹן, לַצִּבּוּר הַסּוֹבֵב.
- מקור המילה מקראי, כן אחות לה המילה "כְּלָל" בהיפצל הלמ"ד. כמו־כן, יש לה מקבילות בשפות שמיות נוספות; פיניקית: 𐤊𐤋 (כִּיל), ערבית: ڪُلّ (כֻּלּ), ארמית: כָּל, אכדית: kullātu, kalu.
- हर (תעתיק: har)
- όλα (תעתיק: óla)
- יידיש: אלע, יעדער
- יפנית: 全 (תעתיק: zen)
- 毎 (תעתיק: mai)
- פרסית: هر (תעתיק: הר)
- همه (תעתיק: המה)
- 전 (תעתיק: jeon)
- вся́кий (תעתיק: vsjákij)
- ↑ בצורת יחיד נסמך מנוקדת הכ"ף בקמץ קטן, ולכן בַּכְּתיב חֲסר הניקוד תיכתב היא ללא ו'.
- ↑ ובמליצה המקראית באות גם צורות מוארכות: כֻּלָּנָה (משלי, ל"א, כ"ט), כֻּלָּהַם (שמואל ב', כ"ג, ו'). כמו"כ בחז"ל מצויה הצורה "כֻּלְהֶם" - נסתר רבים (לדוגמא: ירושלמי סנהדרין ז ז).
- לשון המקרא מדד. הכניס חומר לכלי וידע את מידתו כמותו או משקלו.
- ”מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם“ (ישעיהו מ, פסוק יב)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, שורש כ-ו-ל מלשון הֵכִיל.[1] בארמית, השורש מקביל למדד[2] (בעיקר נפח, שלמדידת אורך משמש השורש 'משח'); השווה: ”וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר“ (שמות טז, פסוק יח) = ”וְכָלוּ בְעוֹמְרָא“ (אונקלוס על שמות טז – פסוק יח). משם החידוש כִּיֵּל בעברית. השורש גם קיים בערבית كَيَّلَ (כַּיַּלַ) 'מדד'.
, מאת נעמי שמר)
